חרבות ברזל

"החיים מצחיקים אז צוחקים" אמרו פעם הגששים. החיים לא באמת מצחיקים אותנו, אבל השימוש בהומור כן יכול לעזור ולהקל עלינו במצבי משבר, חרדה וקושי

שירו של אלתרמן מעניק מענה מסוים לקושי שלנו להכיל אובדן של גיבורים כה רבים ומיוחדים. אובדן החיים והאור בלכתם של כל אותם אנשים אינו סתם חור שחור, מוות ואפלה – הוא משהו שמבשר בשורה

המלחמה בקרוב משלימה שנה, אבל רגע לפני זה - על פי היהדות מציינים אזכרה במלאת אחד עשר חודשים למותו של אדם קרוב. אבל מה זה בעצם אומר?

ד"ר רון בולוטין, המנהל המקצועי בוועד הפראלימפי ובהתאחדות לספורט נכים, ומי שעתיד לעמוד בראש ראש משלחת ישראל למשחקים הפראלימפיים שייפתחו בפאריס בסוף החודש, מספר בראיון מיוחד על עוצמה ישראלית שמובילה לחתירה למצוינות – למרות המוגבלות

בבוקר ה־7 באוקטובר התעורר אלקנה כהן, קצין קומנדו במילואים, בבית של קרובי משפחתו. כמה שעות מאוחר יותר הוא כבר עמד במסדר, ערוך ליציאה, מוכן לקרב. היומן האישי שתחזק במשך שלושה חודשי לחימה יוצא עכשיו לאור, ומביא בשפה אותנטית ונוגעת את מה שהוא מכנה: "סיפורו של דור שלם"

מה הערך בלצום ולהתאבל על אירועים שכל כך רחוקים מאיתנו, בזמן וברגש? כיצד זיכרון העבר יכול לעזור לנו בבניית העתיד?

קבלו את הקליפ הרשמי של מלחמת חרבות ברזל, באדיבות חנן בן ארי

משפחת באואר מפילדלפיה החליטה הקיץ לעשות מעשה ולעלות לישראל. על אף אתגרי ההתאקלמות והמלחמה שעדיין נמשכת הם אומרים: "עצם האפשרות להגיע ולגדל את ילדינו במדינת היהודים – חלום שמתגשם"

תוך פחות משנה פורסמו 169 ספרים על המלחמה, וזאת רק ההתחלה. מה עומד מאחורי הדחף שלנו לכתוב? ומה המשמעות של זה עבור העתיד?

חמאס קורא למלחמת חרבות ברזל 'מלחמת אל אקצה', בחיזבאללה קוראים למערכה הזו 'הדרך לירושלים'. אבל האם ידעתם שבכלל יהודים בנו את כיפת הסלע?