"המסר לפצועי מלחמת חרבות ברזל – יש חיים מלאי משמעות והגשמה גם אחרי הפציעה"

קצת יותר משבוע חלף מאז ננעלו המשחקים האולימפיים פאריס. חרף התקופה המורכבת בה מצויה מדינת ישראל והרגשות המעורבים, הצליחה משלחת הספורטאים שלנו לרשום בעיר האורות את המשחקים הטובים ביותר בתולדות המדינה, מאז החלה ישראל להשתתף לראשונה באולימפיאדה אי שם בהלסינקי 1952, עם שלל נפלא של 7 מדליות – מתוכן 1 מזהב, 5 מכסף ו-1 מארד.

כמיטב המסורת, עם תום האולימפיאדה, ייפתחו בסוף החודש המשחקים הפראלימפיים, המאפשרים לבעלי מוגבלויות גופניות בדרגות שונות, ליטול חלק בבימה הספורטיבית היוקרתית בעולם. השנה תייצג את ישראל משלחת הכוללת 28 ספורטאיות וספורטאים ב-10 ענפי ספורט, ביניהם כדור-שער (ענף קבוצתי לעיוורים ולקויי ראייה), שחייה, חתירה, קיאקים, קליעה, אופני יד/כביש, טניס, בדמינטון, בוצ'ה וטקוואנדו.

מי שינצח על חבורת המופלאים בכחול-לבן הוא  ד"ר רון בולוטין (67), המנהל המקצועי וראש המשלחת למשחקים, אשר ייקח חלק במשחקים הפראלימפיים זוהי הפעם ה-12 במספר (!) עבור מי שאינו בקיא בפרטים, רון, שחיין פראלימפי, הינו אחד מהספורטאים הישראלים המעוטרים במשחקים, המחזיק ב-11 מדליות סך הכל. בהמשך דרכו בתחום שימש כיו"ר הוועדה המקצועית ומנכ"ל ההתאחדות לספורט נכים והוועד הפראלימפי, כשהוא מקדיש את חייו למען טיפוח ספורט הנכים וחשיפתו בפני קהלים רבים ומגוונים.

ניצחון הרוח על הגוף

עוד נגיע למשחקים המרגשים הניצבים ממש מעבר לפינה, אולם ראשית יש להאיר בזרקור על סיפורו של רון, שחיין תחרותי בילדותו, שהגורל שינה את מסלול חייו. לאחר גיוסו לסיירת שקד, חווה רון תאונה מבצעית מצערת עליה הוא מרחיב בגילוי לב. "במהלך ההכשרה ערכנו תרגיל פשיטה בסיני על בסיס מדומה. נכנסו לשטח שהתברר בהמשך כשדה מוקשים שלא היה מסומן. 3 חבר'ה נפצעו מהיחידה, ביניהם אני, כאשר כל אחד מאיתנו איבד רגל. בנוסף, נפגעתי קשה מאוד בשתי העיניים. במשך מספר חודשים שחשבו שלא אחזור לראות, אבל בעזרת הרופאים ואולי גם המזל שהיה איתי, לאחר מספר ניתוחים שבתי לראות בעין אחת".

צילום: קרן איזיקסון

רון מספר כי הדבר הראשון שהיה לו חשוב כחלק מתהלך השיקום היה לשוב לבריכת השחייה. "תוך חצי שנה התאפשר לי לחזור שוב לבריכה שאני כל כך אוהב. עבורי זה השיקום הכי טוב שיכולתי לבקש מכל הבחינות – שיפור דימוי הגוף, האלמנט הבריאותי, וכמובן התרוממות הרוח הנפשית שסייעה לי להסתגל למציאות החדשה בחיי", כך לדבריו.

ההיכרות עם הספורט הפראלימפי החלה עבור רון לראשונה בבריכת בית הלוחם בתל-אביב, שם פגש לראשונה את מאמנת השחייה המיתולוגית, מרגלית זוננפלד ז"ל, מי שלימים שהובילה את השחייה השיקומית בישראל החל משנות ה-60. ההשקעה המתמדת של רון בשילוב שאיפה בלתי נלאית למצוינות הובילו אותו כאמור לייצג את ישראל כשחיין במשחקים הפראלימפיים, כשהוא הופך במרוצת השנים לאגדת ספורט מקומית, ומי שמהווה מופת ודוגמה לניצחון הרוח על הגוף.

בד בבד, בזכות השחייה הכיר רון לימים גם את אשתו ואם ילדיו, מירי, שהייתה מאמנת אגודת הפועל עמק הירדן בשחייה. "הכרנו בדיוק כשהתאמנתי למשחקים הפראלימפיים ב-1984 בלוס אנג'לס. הגענו קבוצה של שחיינים נכי צה"ל מהנבחרת לטיפולים בחמי טבריה, ומיד הצטרפנו לאימוני האגודה. מאז אנחנו ביחד, כשמירי ממשיכה לאמן אותי ושחיינים נוספים נכי צה"ל בדרך להישגי שיא ארבע שנים אחר כך, במשחקים הפראלימפיים בסיאול 1988".

רון, עד כמה הספורט הפראלימפי בישראל התפתח?

"בשנות ה-60 וה-70 מדינת ישראל הייתה למעצמה פראלימפית ואחת מהחלוצות בתחום. כיום אנחנו נמצאים במציאות שונה. הספורט הפראלימפי הפך למקצועני וסופר הישגי. עם זאת, ישראל חוזרת מכל אולימפיאדה עם שלל יפה. בטוקיו הבאנו 9 מדליות, כאשר המטרה הראשונית הפעם בפאריס היא להשוות לכל הפחות את ההישג הזה. בפעם הקודמת 8 מתוך 9 המדליות הגיעו מענף השחייה. הפעם הציפייה היא שחלוקת המדליות תהיה הרבה יותר מגוונת עם פיזור בין מספר ענפים".

צילום: דיויד קופלנד

אנחנו נמצאים בימים לא רגילים. עד כמה המשלחת שלנו מרגישה את המתח באוויר?

"ראינו זאת עם המשלחת במשחקים האולימפיים, את ההתרגשות וחדירות המטרה. כך גם במשלחת הפראלימפית, אני יכול להעיד מקרוב שכל הספורטאים, יחד עם הצוותים המקצועיים והניהוליים, יוצאים לפאריס בתחושה שלמשחקים השנה יש משמעות שונה עם ערך מוסף. כולנו מרגישים את המחויבות של עצם הייצוג של מדינת ישראל. אין לי ספק שזה ייתן אמביציה נוספת בספורטאים, במטרה שהדגל שלנו יתנופף כמה שיותר פעמים יחד עם 'התקווה' שתתנגן. מעבר לכך, אני סבור שלמשלחת שלנו יש תפקיד נוסף בהתייחס למצב. עצם החשיפה התקשורתית הגדולה תוכל להעביר מסר לאלפי הפצועים שהתווספו לחברה הישראלית בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל'. מסר שמשמעותו כי יש אופק וחיים מלאי משמעות והגשמה גם אחרי הפציעה".

תסביר.

"אנחנו מאמינים שספורט הוא כלי חשוב בעל ערך עליון בתהליך השיקום. אני ההוכחה שביכולתו לשנות חיים של אדם מקצה לקצה. כלל הספורטאים במשלחת הזו הם שליחים מעוררי השראה. הם נפגשים על בסיס קבוע עם פצועים חדשים. אנחנו פועלים רבות כדי לנסות לאתר מבין הפצועים הצעירים את אותם כישרונות ובעלי מוטיבציה הישגית, שאולי יהוו את הדור הבא של הספורטאים הפראלימפיים. בכלל, יש לא מעט פצועים שבעקבות המפגש והאופטימיות שהספורטאים מפיחים בהם, בוחרים להתחיל לעסוק בספורט כחלק מתהליך השיקום. זה אולי הניצחון הכי גדול שיש, הרבה יותר ממדליה כזו או אחרת".

צילום: הוועד הפראלימפי הישראלי

כמי שחווה את המשחקים הפראלימפיים לא פעם אחת,  מה צפוי לספורטאים שלנו?

"צפויה להם חוויה יוצאת דופן. האירוע הזה לא דומה לשום אליפות אירופה או עולם. הוא מאגד בתוכו סט של רגשות שפשוט אי אפשר להסביר במילים. הטיפ הכי טוב שלי אליהם הוא לנסות ולנטרל את כל הרעשים מסביב. אתה נמצא בתוך כפר אולימפי, עם כל כך הרבה משלחות וספורטאים. אנחנו מכינים את המשלחת שלנו גם בפני פרובוקציות שעלולות להתרחש על רקע הימים הללו. יש לנו צוות שלם של יועצים מנטאליים, כולל מאמנים שנתבקשו לבצע סימולציות לספורטאים במהלך האימונים. חלקנו הגענו כקהל וצעקנו בוז כדי להכין אותם בפני ניסיונות להפריע ולגרום להם לאבד את האיזון במהלך המשחקים. המטרה מבחינתנו תהיה לנסות ולהישאר מפוקסים לאורך כל הדרך, ולא להיגרר לפרובוקציות שבהחלט עשויות להגיע".

איזה מסר תרצו לשלוח למדינה שלמה שתצפה בכם?

"אנחנו גאים לייצג את מדינת ישראל. על אף התקופה מהמורכבות שידעה המדינה, יש לנו משלחת מדהימה. שילוב של ספורטאיות וספורטאים מכל המגזרים – עולים חדשים, ותיקים, דרוזים, מוסלמים. ארץ ישראל היפה. גם ברמה האישית – כל אחת ואחד מהם מפגינים אישיות שאי אפשר להישאר אדישים אליה. תחזיקו לנו אצבעות".