ערן קוזחי, משיא המשואה: "הייתה לי הזכות לטפל בחללים הקדושים"

ערן קוזחי, בן 46, קבלן בניה, נשוי ואב ל-3 ילדים הוא 'מתנדב ללא תקנה'. כמעט מדי יום תמצאו אותו מתנדב בעיריית הרצליה, מד"א, משטרת ישראל, מודיע במערך הנפגעים של צה''ל, וגולת הכותרת – כאחראי משימות מיוחדות של ארגון זק"א תל-אביב.

לרגל יום העצמאות ה-76 של מדינת ישראל, שחל השנה בצל מלחמת 'חרבות ברזל' והטרגדיה הגדולה שפקדה את עמנו, קוזחי נבחר להשיא בטקס ערב יום העצמאות, את משואות כוחות ההצלה המשותפת לארגוני מגן דוד אדום, איחוד הצלה, כבאות והצלה וארגוני זק"א. הרשו לנו להציג בפניכם איש אשכולות המגלם בדמותו את פרצופו היפה של העם היהודי.

"המשמעות שבערך החיים"

ראשית דרכו של קוזחי כמתנדב זק"א מחוז תל-אביב, החלה במפגש אקראי עם אדם ערירי בסמוך לביתו. "זה היה קצת אחרי השירות הצבאי שלי. פגשנו אדם ערירי לו היינו דואגים מדי פעם לאוכל ולחפצים לבית. באחת הפעמים התקבל דיווח מאחד השכנים שלא רואים את השכן והדירה מדיפה ריח רע. אזרתי אומץ והגעתי לשם. בהמשך התכופפתי מתחת לדלת, כשהסתבר שאותו אדם נפטר בביתו מוות לא טבעי. אני זוכר את עצמי מסתכל בסקרנות על העבודה של כוחות ההצלה, וביניהם של זק"א. נפעמתי מהיכולת שלהם לנהל אירוע כל כך מורכב במקצועיות וברגישות, תוך דאגה אמיתית לכבוד המת".

באותו לילה כשסיפר לאימו על המחזה שנגלה לנגד עיניו, ענתה לו כי היא מקווה שלא יהיו לו סיוטים בלילה. בבוקר שלמחרת, הוא אומר: "הבנתי שלא רק שלא היו לי סיוטים, אלא שההפך הוא הנכון, התחזקתי רוחנית. פתאום הרגשתי את המשמעות מאחורי ערך החיים", מספר קוזחי.

ואכן, אותה 'הארה' הובילה את קוזחי להתנדב לזק"א, ארגון אותו הוא משרת נאמנה מזה 20 שנה, ובמהלכו חווה את כל סוגי האירועים, כולל המורכבים ביותר. הוא משמש כראש צוות הרצליה בארגון, כשהוא מופקד במישרין או בעקיפין על לא פחות מ-50 מתנדבות ומתנדבים.

"היהדות מדברת על הבאת כל טיפת דם לקבורה, כלומר לאסוף את האדם באשר הוא. אני רואה בכך מאז ומתמיד משימה קדושה, כזו שעומדת לנגד עיניי גם במצבים הקשים ביותר".

"הייתה לי הזכות לטפל בחללים הקדושים"

'השבת השחורה' של השבעה באוקטובר תפסה את קוזחי, כמו רבים אחרים, בעיצומה של תפילה בבית הכנסת בבוקר שמחת תורה בהרצליה, עיר מגוריו. "לפתע, ללא שום הודעה מוקדמת נכנס ראש העיר בכבודו ובעצמו. הוא סיפר 'שיש מלחמה ומחבלים ברחובות' ושעלינו לסיים מהר את התפילה ולהסתגר בבתים".

קוזחי, המשמש בין שלל תפקידיו הוולונטאריים גם כחבר ועדת מל"ח (משק לשעת חירום) בעיריית הרצליה, הבין מיד את גודל השעה, כפי שהוא מיטיב לתאר. "מיד חזרתי הביתה, העברתי את ההנחיות לאישה ולילדים, ומיהרתי לחמ"ל העירוני. תוך זמן קצר כבר קיימנו הערכת מצב. רק כעבור שעות כשהחלו להתברר מימדי האסון, הבנתי שאנחנו נכנסים כאן לאירוע מסוג אחר שטרם ידענו כמותו עד היום".

ואכן, כאשר היקף הקורבנות החל להתברר, קיבל קוזחי את אחת מהמשימות הקשות בחייו, עת נתבקש לנהל את תחנת ריכוז החללים במחנה שורה, עבודה סיזיפית הדורשת תעצומות נפש בלתי נגמרות, אותה מילא במסירות בלתי נתפסת במשך כחמישה חודשים.

"התחושות ברמה האישית, במיוחד בימים הראשונים, היו קשות מאוד. יחד עם זאת, עשיתי את המוטל עליי בגאווה גדולה. אני יכול להגיד היום שהייתה לי את הזכות לטפל בחללים הקדושים. הקמתי יחד עם הרבה מאוד אנשים טובים תחנה אזרחית לריכוז חללים ממש מאפס. מאוהל עם כמה מכולות, הצלחנו לבנות יש מאין, כולל הסדרה של הליך קליטת הגופות, אחסנתם עד לזיהוי ושחרור לקבורה בקבר ישראל. כלל המאמצים הללו נעשו תוך תיאום מלא בין כלל הגופים שתפקדו לעילא ולעילא – צה"ל, משטרת ישראל, משרד הבריאות, משרד הפנים והמשרד לשירותי דת".

המשימה הפעם הייתה מן הסתם הרבה יותר מורכבת 'מהעבודה בשוטף'.

"אכן הזירות היו הפעם מאוד מורכבות. מבחינתנו, כל שקית או חתיכה שנאספה מהשטח, בין אם מדובר באיבר מסוים, עצם או אפילו טיפת דם, קיבלה מספר, כאילו מדובר היה בגופה שלמה. זה מתכתב עם השאיפה הבלתי מתפשרת לכבוד המת, שהיא אקט טבעי בעצם היותנו יהודים".

ובכל זאת, הפעם זה היה שונה...

"כמי שנחשב ללמוד ניסיון מזה עשרים שנה באינספור אירועים לצערי, אני חושב שהקושי הגדול ביותר היה מבחינה מוראלית. לראות מראות קשים זה לא חדש עבורנו, אבל כשאתה רואה בעיניים את המעשים האכזריים שנעשו בידי בני עוולה לעם שלך, שום נפש פשוט לא יכולה להישאר אדישה לכך (אומר בקול חנוק מדמעות). דווקא בגלל הרגישות שיש לנו בעם היהודי, הרגשתי גם ברגעים הקשים ביותר, שזוהי שליחות גדולה שעליי למלא על הצד הטוב ביותר, למרות הכל".

עד כמה התרגשת כשקיבלת את הטלפון עם הבשורה שתשיא משואה השנה?

"האמת שברגע הראשון הודיתי על הזכות, אבל סירבתי בנימוס. רק בהמשך בלחץ של החברים והקולגות נעניתי לפנייה, אחרי שלא הותירו לי ממש ברירה. מבחינתי לעמוד לצידה של נורית אירן כהן, ולהשיא משואה עבור כוחות ההצלה ביום העצמאות ה-76 למדינת ישראל, זוהי גאווה והערכה עצומה. אני מרגיש במובן מסוים שאני מייצג את הכרת התודה של המדינה והעם המדהים שלנו על פעילות זק"א, ובעיקר עבור המתנדבים המדהימים, שבדרך כלל לא רגילים לקבל הוקרה על עבודתם. אז כן, ההתרגשות אדירה, אבל מתווסף אליה קושי מטורף. אל לנו לשכוח שעדיין ישנם 132 חטופות וחטופים בשבי חמאס, שמחובתנו המוסרית להחזיר הביתה במהרה. אנצל את ההזדמנות כדי להשתתף בצערן ולכאוב את כאבן של משפחות הנרצחים. יוצא לי מדי פעם להיות בקשר עם המשפחות. אני מרגיש את הקושי שלהן, ולא נותר לי אלא לחבק אותן. עם ישראל חי".