"למעלה ממיליון ישראלים מתמודדים עם פוסט טראומה"

השנה האחרונה הייתה טראומה אחת מתמשכת לעם בישראל, אבל יש מבינינו שעבורם המילה 'טראומה' קשורה לא רק במצב הרוח הלאומי אלא בהתמודדות נפשית יומיומית. מי שמכיר את התחושות הללו מקרוב הוא ירון אדל, יזם טכנולוגי ופוסט-טראומטי ממלחמת לבנון השנייה, שבחר להקדיש את חייו למען מטרה נעלה – צמצום הנזק של פוסט-טראומה בישראל.

ירון ששירת למעלה מעשר שנים בגזרות לבנון ויהודה שומרון, וחווה מספר אירועים מבצעיים מורכבים, משתף בגילוי לב על ההתמודדות הנפשית המורכבת אשר גבתה ממנו מחיר לא מבוטל. "מצאתי את עצמי מנהל חיים כפולים אחרי הצבא. מצד אחד, עובר את המסלול הרגיל – טיול גדול, לימודים, עבודה. מסלול יחסית מוצלח שאפשר לי במובן מסוים להסתיר את הסערה שהתחוללה בתוכי. אבל כשהגעתי הביתה, מצאתי את עצמי מתמודד עם סימפטומים מבלי שידעתי איך לקרוא להם. הייתי עצבני מאוד, לא ישן, נמנע ממאכלים ומקומות מסוימים. איכות החיים שלי נפגעה. רק אחרי הרבה שנים הבנתי שאני מתמודד עם פוסט-טראומה ושאני זקוק לטיפול".

אדל היה ממקימי פרויקט 'רסיסים' במסגרת נט"ל, ארגון הטיפול הגדול בישראל המתמחה בטראומה, שיזם טקסים במסגרת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שנועדו לייצר מרחבים ציבוריים לשיתוף חוויות קרב ולחימה. "הפוקוס מטבע הדברים בימי זיכרון הוא על השכול והקורבנות, ולא על החיים עצמם. הרעיון של הפרויקט הזה היה לתת במה לאנשים שלחמו ועדיין איתנו, מתוך רצון להוקיר אותם ולנרמל את הזיכרונות שהם מתמודדים איתם. לשמחתנו הפרויקט הזה הפך למוסד של ממש וזוכה לחיבוק גדול בקרב הרבה מאוד רשויות מדי שנה".

לאור ההצלחה והרצון לתרום מעצמו למען קהילת הפוסט-טראומטים, אליה הוא משתייך, מספר אדל על הרקע שהוביל להקמת עמותת "הלם קלאב" בראשה הוא עומד. "יחד עם חבר יקר, שגם הוא פוסט-טראומטי, בשם אמנון פיקר, בנינו מנגנון תמיכה משותף. אחת לשבועיים היינו נפגשים בבר. שותים, צוחקים וגם בוכים יחד. עצם ההישענות האחד על השני כדי להתמודד עם מורכבות הפציעה הנפשית הייתה עבורנו אור גדול בקצה המנהרה. כשהגיעה הקורונה לא יכולנו להיפגש בבר והמרנו את הפעילות לפודקאסט משותף. הקלטנו 49 פרקים, שכל אחד מהם תיאר נקודת מבט שונה בהתמודדות עם פוסט טראומה. הפודקאסט הפך לוויראלי מאוד. אז למעשה נפל לנו האסימון שיש קהל גדול שצמא לתכנים ולידע בנושא. הבנו שעלינו על משהו, על צורך אמיתי שמגיע מן השטח".

"90 אחוז מהפוסט-טראומטים אינם מטפלים בעצמם"

"הלם קלאב" אותה ייסד אדל יחד לפני כשנתיים, הינה בהגדרה עמותה המאגדת תחתיה קהילת פוסט טראומטים. מטרתה היא בנייה של סל פתרונות רחב היקף, כזה שאינו תלוי בתשומת לב או בעזרה מצד הרשויות.

"הרעיון של העמותה מגיע מתוך מקום של לקיחת אחריות על השיקום של עצמנו, תוך הבנה של צרכי הקהילה והרצון לעשות ככל האפשר על מנת שפוסט-טראומטים יוכלו להתחיל לטפל בעצמם", מספר אדל תוך שהוא מציג נתון יוצא דופן. "אולי לא הרבה יודעים, אבל 90 אחוז מהפוסט טראומטים בישראל כלל לא מטפלים בעצמם. אלו נתונים קשים שחייבים לתת עליהם את הדעת ולשנות אותם. בהינתן המצב הזה, אנחנו עוסקים בהרבה מאוד פעולות שנועדו לאפשר את השיקום של הקהילה שלנו. החל מהפניה למטפל הראשון, דרך מיצוי זכויות סוציאליות ראשון מול הרשויות, ארגון החיים מחדש מסביב לפציעה ועד להפניית אוזן קשבת באמצעות חברי קהילה שמתמודדים בעצמם פוסט טראומה. עצם האפשרות להיות חלק מקהילה של קרוב ל-800 אנשים בעלי התמודדות חיים דומה בתוך קצת יותר משנה, היא בעלת ערך חשוב כחלק מתהליך השיקום".

נתון מהדהד נוסף אליו מתייחס אדל מקורו במחקר של פרופסור מנחם בן עזרא מאוניברסיטת אריאל, שבחן זה מכבר את שיעור הפוסט-טראומטים בישראל. "התוצאות של המחקר החשוב הזה הציגו תמונת מצב לפיה 11.6 אחוז מהאוכלוסייה מתמודדת עם פוסט-טראומה. זהו מספר עצום, מתוכו יותר מ-2.5 אחוז מתמודדים עם פוסט-טראומה מורכבת, כזו שקשורה לילדות או עם מציאות מסכנת חיים, בין אם בצבא או במחוזות אחרים. אם אנחנו לוקחים בחשבון את 'חרבות ברזל', סביר להניח שהמספרים הללו צפויים עוד לגדול, ליותר ממיליון ישראלים שמתמודדים עם פוסט טראומה בצורה כזו או אחרת", כך לדבריו.

קרדיט: הלם קלאב

נדבך פעילות מרכזי של 'הלם קרב' בחודשים האחרונים מתרכז בבנייה של מרחבים תעסוקתיים המותאמים לפוסט-טראומטים. המטרה: יצירת ממשק עבודה ישיר ומלא בחמלה בשיתוף מקומות העבודה בכלל הסקטורים, לרבות חברות פרטיות, גופים ותאגידים, ארגונים ממשלתיים ועוד.

"אנחנו נמצאים כיום במציאות בלתי נתפסת. כ-350 אלף מילואימניקים הולכים וחוזרים לשוק העבודה. חלקם נכנסים בימים אלה כבר לסבב שלישי של לחימה. המפגש שלהם אחרי המילואים עם עולם התעסוקה הוא מפגש מאוד טעון ומורכב, שלעיתים מציף בהם הרבה מאוד חרדות. מאז פרוץ המלחמה, יצרנו התערבות ראשונית מטעם העמותה שנועדה לעזור למעסיקים לקלוט מחדש מילואימניקים, מתוך הסתכלות של פוסט-טראומטים. הרעיון היה לייצר קליטה בריאה וקלה יותר למקום העבודה, באמצעות בנייה של מרחב שהינו נגיש רגשית לפוסט-טראומטים".

מה הכוונה?

"ניסיון העבר מלמד שלפוסט-טראומטים יש קושי מהותי במציאת עבודה, כמו גם בהחזקת עבודה לאורך זמן וביכולת להתקדם. ניקח כדוגמה את תהליך חיפוש העבודה. זהו תהליך פשוט בלתי נסבל. כל מי שחיפש עבודה יודע עד כמה התהליך הזה כולל חוסר ודאות, בלי הרבה אינפורמציה, מראיינים שיכולים לשאול שאלות לא נעימות, תהליכים לא שקופים או משא ומתן אגרסיבי על שכר. את כל הסוגיות הללו שרבים מתמודדים איתם בשוק העבודה, הפוסט-טראומטים חווים כסכנה מוחלטת, ולכן נמנעים מכך מראש. זוהי הסיבה שבעמותה שלנו החלטנו למשל על הליך גיוס שונה לחלוטין, כזה שבו כלל הגדרות התפקיד, תיאור המשרה, השכר ומאפיינים נוספים ידועים כבר מראש. זוהי דוגמה אחת, אבל הרצון הגדול הוא ללכת יד ביד עם שוק התעסוקה, כדי שיגלה רגישות כלפי הקהילה שלנו ויאפשר לה להתקדם מקצועית".

עד כמה האוכלוסייה הכללית מודעת להתמודדות של פוסט-טראומטים בישראל?

"במשך הרבה שנים הסוגייה הזו הייתה מאוד בעייתית, בשל העובדה שאי אפשר לזהות פוסט טראומה באופן חיצוני. העמותה מנסה להיענות גם לנושא הזה באמצעות פעולות של 'חינוך הציבור'. אנחנו בעצם שואפים להגיע לקהילות מגוונות, לרשויות מקומיות, לפלוגות מילואים וקבוצות נוספות, במטרה להסביר מה זה פוסט טראומה ולחשוף אותן לסוגיות עימן חברי הקהילה שלנו מתמודדים מדי יום".

"הלם קלאב" מצליחה לעשות שינוי בעולמות הללו?

"אני רוצה להאמין שכן. העבודה היא מאוד סיזיפית ומאתגרת. חשוב לנו לומר שאנחנו בהגדרה מועדון שלא מעוניין לקבל לשורותיו 'מצטרפים' חדשים. הסיבה לכך היא שמי שמצטרף, המשמעות היא שהוא מתמודד עם חיים מאוד מורכבים. המשימה שלנו היא לאפשר לכל מי שמתמודד עם פוסט-טראומה, להתחיל תהליך טיפול או שיקום מוקדם ככל האפשר, במטרה לצמצם את הנזק העתידי. לכן, אנחנו משקיעים הרבה מאוד משאבים בפנייה אל אותם מילואימניקים, חיילים או אנשים אחרים, באמצעות צוות מסור של פוסט-טראומטים בעצמם ומרצים מובילים בתחום. יחד אנחנו מאמינים שניתן לסייע בהתמודדות איכותית ולאפשר להם חיים טובים יותר".

עם איזה מסר היית רוצה שהקוראים יצאו מהכתבה?

"קיים סיכוי סביר שמי שקורא את הכתבה הזו, מתלבט האם משהו לא בסדר איתו. במידה והוא סבור שקיים אצלו תסמין כלשהו שקשור לפוסט-טראומה, אנחנו בהלם קלאב מציעים לו להיחשף לתכנים שלנו ולהצטרף לקהילה, כל זה מבלי שהוא מתחייב לשום דבר. הקהילה שלנו היא קהילה מחבקת, המורכבת מאנשים שעברו ועוברים ברובם התמודדויות דומות".