5 עצות מהמקורות להתגבר על חרדות

חיינו מלאים סיבות לחרדה ודאגה, וסביר להניח שגם לכם היו היום כמה רגעי מתח מעיקים. אולי היה זה בחדר המתנה לפני ראיון לעבודה שאתם מאד רוצים, אולי בציפייה הדרוכה לקראת פגישה חשובה, או לחץ שמא לא תצליחו לסגור את החודש. לחרדות יש תפקיד חשוב במערכת ההישרדותית שלנו - להתריע בפני אירועים הרי גורל שעלינו להיות דרוכים לקראתם. אבל, נדמה שלפעמים הן עושות בדיוק להפך, וגורמת לנו להתנהגות לא רציונלית ואפילו למחשבות טורדניות. הבאנו כאן 5 עצות מאוצר החכמה היהודי, שיסייעו לנו להתגבר על חרדות שמוציאות אותנו מאיזון.

א. "לא עליך המלאכה לגמור" – לזכור שלא הכל בשליטתך

העצה הראשונה בדרכנו להפחית חרדה אומרת "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה" (אבות ב', ט"ז). מימרא זו מזכירה לנו שאנחנו לא יכולים לעשות את מה שאנחנו לא יכולים לעשות... לא הכל בידינו. התוצאות בשטח אמנם חשובות, ועלינו לעשות מה שביכולתנו כדי להשיגן, אבל לא תמיד הכל בתחום שליטתנו. חשוב שנדע להבחין בין מה שבשליטתנו ומה שלא, וכך ננסה להשפיע היכן שאנחנו יכולים, ולא נבזבז חרדה ודאגה מיותרות על מה שאין בכוחנו לשנות.

ב. "ישיחנה לאחרים" – לשתף את הזולת

יש פסוק שאומר "דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" (משלי י"ב, כ"ה). חכמים פירשו אותו "ישיחנה לאחרים". לשתף אדם אחר בדאגה שלך, לפרוק אותה החוצה ולא לכבוש אותה בפנים, זו דרך בדוקה ומועילה להפחית את החרדה. כשהחרדה נשארת בפנים, מתבשלת לה בחשכת הלא מודע, ומעוררת את הדמיון ליצור תסריטי אימה ותרחישים מוגזמים, כל העסק מאבד פרופורציות לחלוטין. לשתף אדם אחר ולחשוף את החששות לאור השמש, מחזירים את החרדה לממדיה הטבעיים ונותנים לה פרופורציות ריאליות.

ג. "יסיחנה מדעתו" – לדעת פשוט לחתוך

את אותו פסוק עצמו – "דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" – יש חכמים שפירשו גם באופן אחר: "ישיחנה מדעתו". כלומר, יסיח אותה מדעתו ויתעלם ממנה. היה אפשר לחשוב שמדובר כאן בשתי עצות סותרות, האחת אומרת להמשיך להתעסק עם הדאגה, ואף לספר אותה לאחרים, ואילו האחרת אומרת לשכוח ולהתעלם ממנה. אבל, אפשר גם לחשוב שמדובר בעצות משלימות – כל אחת מהן נכונה בעתה ובזמנה. יש דאגות שאפשר לשתף בהן אחרים והן יירגעו, ויש דאגות שהן יותר טורדניות, והעיסוק האובססיבי בהן רק מעצים אותן. מחשבות כאלה שמכניסות אותך ללופים אינסופיים - מוטב אולי לנסות להתעלם ולחתוך אותן בו במקום ככל שהדבר ניתן.

ד. "דאגה מנין?" – להתמקד בהווה

העצה הבאה לקוחה מאוצר הפתגמים של רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167), מגדולי פרשני התנ"ך והפילוסופים היהודים בכל הדורות ומהשנונים שבהם. המשפט המחורז הולך ככה: "העבר אין, העתיד עדיין, ההווה כהרף עין – דאגה מנין?". המשפט אומר בגדול שהעבר והעתיד הם לא ממשיים, אנחנו לא רואים וממששים אותם, הם רק בראש שלנו. כל מה שיש באמת הוא ההווה, וגם הוא חולף "כהרף עין". במקום להתעסק עם טעויות העבר, שכבר לא קיים, ובטרדות העתיד, שעדיין לא הגיע, מוטב להתמקד בהווה הממשי. לפעמים חשוב לזכור את העבר והעתיד, כמובן, כדי ללמוד מטעויות ולהתכונן לבאות, אבל פעמים רבות הם סתם יוצרים לופים טורדניים שאין בהם תועלת. במקרים כאלה, טוב לשמוע לעצת האבן עזרא, ולזכור שהעבר והעתיד בכלל לא קיימים, ואין לנו אלא את הכאן ועכשיו.

ה. "להחיות את עצמו עם איזה ניגון" – למצוא דרכים לשמח את עצמך

"טוב לאדם להרגיל את עצמו, שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד" (שיחות הר"ן, רע"ג). העצה האחרונה לקוחה משיחותיו של רבי נחמן מברסלב (1772-1810). רבי נחמן אומר שכל אדם צריך שיהיה לו איזה ניגון אהוב בהישג יד, שעושה לו טוב על הלב, ויכול לעזור לו "להחיות את עצמו" ולהסיר מעליו את הדאגה והדכדוך.

זה אמנם לא פותר את הסיבה הראשית לדאגה, ולא מתמודד עם המקור שלה באופן ישיר, אך לפעמים דווקא כדאי להסיח את הדעת מהבעיה ולשכוח ממנה לזמן מה. לעיתים מדובר בחרדת שווא, שהסחת הדעת יפה לה, אך גם אם מדובר בחרדה שמבוססת על סיבות אמיתיות, לפעמים כדאי לשכוח ממנה לזמן מה, ואז לשוב להתמודד איתה בראש צלול. לכן, טוב שתהיה לאדם רשימת עיסוקים שמושכים את לבו, ובפרט מוזיקה שהוא אוהב, בה יוכל להשתמש ברגעי מצוקה.

לסיום, נציין שהיהדות מגלה יחס אמביוולנטי לחרדה. מצד אחד, ישנו פסוק האומר "אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד" (משלי, כ"ח). כלומר, טוב שאדם נזהר במעשיו וחושש שלא יתפתה לעשות דבר רע. מנגד, ישנו פסוק האומר "חֶרְדַּ֣ת אָ֭דָם יִתֵּ֣ן מוֹקֵ֑שׁ" (משלי, כ"ט), ללמדך שלא טוב שהחשש הבריא יהפוך לחרדה, משום שהדבר מכשיל את האדם והופך לו ל"מוקש". דרך האמצע היא לנהוג באחריות ובתשומת לב, אבל ללא אובססיה מוגזמת, ולזכור גם לנקות את הראש מדי פעם.