5 הסופות הסוערות ביותר בהיסטוריה

נכון, בדרך כלל עוברים לדבר על מזג האוויר רק כשממש נגמרים הנושאים לשיחה, ורוצים להימנע משתיקה מביכה. אבל, לפעמים גם מזג האוויר יכול להיות מרתק, במיוחד כשמדובר בסופות עוצמתיות, קטלניות, ואם אפשר – רחוקות מכאן כמה שיותר. חשבתם ש"ברברה" אלימה? ש"כרמל" מפחידה? זה כלום לעומת מה שמצפה לנו. בואו נצא לסיור פרוע וסוער בין חמשת הסופות הפרועות ביותר שפקדו אי פעם את כדור הארץ היקר שלנו.

ההוריקן הגדול של 1780 - חופשה סוערת בקריביים

דמיינו את עצמכם יושבים בנחת על חופים לבנים וצחים באיים הקריביים, לוגמים מכוס מיץ תפוזים קרה, משתזפים בהנאה לאור השמש וצופים באוניות שטות באופק, כשלפתע כל הסביבה מתחילה לרעוד בצורה מטרידה. כל המרחב מתעקם ומשתולל, עצי דקל נעשים כפופים בצורות בלתי סבירות, ופיראטים שמשיטים את האוניות מתחילים לחתור בטירוף בחזרה אל החוף, מתחרטים שלא בחרו במקצוע ביתי יותר כמו מנקי ארובות. כזה היה ההוריקן שנודע בשם המקורי "ההוריקן הגדול של 1780". הסערה נחשבת להוריקן ההרסני ביותר שהשתולל בחופים האטלנטיים, אשר לקחה עמה מעל 20,000 קורבנות.

הוריקן "גלווסטון" - הפתעה לא נעימה

עדיין ביבשת אמריקה הגדולה, בתוספת כמה שנים קדימה אל ראשית המאה ה-20. השנה 1900, גלווסטון, טקסס, עיירת חוף ציורית ומנומנמת, שלא מעלה על דעתה שום דבר שיכול להפריע את מנוחתה הפסטורלית. ואז, בום! הוריקן "גלווסטון" חודר פנימה עם משבי רוח עזים של יותר מ-145 מייל לשעה, עם גלים אדירים שהובאו מהאוקיינוס, וגורם לחורבן שמשאיר אחריו שובל של הרס. העיר הענייה הייתה הרוסה, ושיקומה לקח שנים ארוכות. "הוריקן גלווסטון", הקרוי על שם העיירה שבה פגע, נחשב לאחד הקטלניים והקשים ביותר שנודע בתולדות ארצות הברית.

ציקלון "בולה" - רוח מזרחית

כעת, בואו נקפוץ כמה יבשות מזרחה, וכמה עשרות שנים קדימה, אל ארץ המסתורין והמדיטציה, עם ריח התבלינים והמקדשים המוזהבים. בשנת 1970, חוו הודו ובנגלדש את זעמו משולח הרסן של ציקלון "בולה" הגדול – סערה שלא הותירה אבן על אבן, לא השאירה צ'פטי אחד בקערה שלא התהפך, והקשתה מאד על תלמידי יוגה שהיו באמצע השיעור להישאר בתנוחה שלהם. שישה ציקלונים ניתכו עליה בזה אחר זה, כאשר השישי היה הקטלני מכולם, והוביל להרס אדיר ולכמות מזעזעת של הרוגים – כחצי מיליון בני אדם.

הסופה "וילמה" - איחור אופנתי

הוריקנים, כמו ג'וקים במטבח, לא אוהבים להגיע לבדם, ולרוב בואו של אחד מבשר את בואם של עוד כמה אחריו. בקיצור, הוריקנים באים ב"עונות", שאמנם קשה לפספס את תחילתן, אבל סופן לוט בערפל. עונת ההוריקנים הגדולה של 2005 באיים האטלנטיים נמשכה קרוב לחצי שנה - חודשים שבהם נשבר השיא של כמות הסופות ועוצמתן בעונה אחת. בחודשים הראשונים התפרעו להן למעלה מעשר סופות גדולות באיים האטלנטיים, עד שבאיחור אופנתי הגיעה "וילמה" הגדולה, ששברה את כל השיאים. המטראולוגים הכתירוה בתור הזוכה בתחרות - הסופה הכי גדולה אי פעם שנראתה באזור ההוא. היא לא נשארה כדי לקבל את הפרס.  

ציקלון "נרגיס" - תייר לא רצוי

לסיום, נשוב מזרחה ליעד נוסף שישראלים מאד אוהבים לבקר בו – בורמה (או מיאנמר בשמה הרשמי). אם חשבתם שתיירים ישראלים לא משאירים אחריהם חדרים נקיים ומסדורים בחו"ל, חכו שתשמעו על התייר הזה. בשנת 2008, ציקלון "נרגיס" התרסק בחופי מיאנמר, מוטט בתים, עקר עצים והותיר הרס נורא בעקבותיו. עם רוחות שהגיעו ל-135 קמ"ש, הסופה הזו שהגיחה ממפרץ בנגל ודעכה בסמוך לגבול בורמה תאילנד, התגלתה ככוח קטסטרופלי, שגרם לאובדן טרגי של עשרות אלפי בני אדם. משלחות התגייסו מרחבי העולם לסייע לניצולים שאיבדו אבדות קשות ורבות ברכוש ובנפש, ומחוות של חמלה ורצון טוב התגלו בלב האסון הנורא.

כשאנחנו מסיימים את המסע בתולדות היסטוריית הסערות, אנחנו עומדים בענווה מול כוחות עוצמתיים אלו, שאינם בשליטתנו, ושמעצבים את עולמנו לטוב ולרע. סערות יוצאות דופן אלו, עם כוחן העצום והשפעתן המתמשכת, מציעות לנו הצצה אל העוצמה של הטבע והשבריריות של קיומנו.