האם יש לנו בחירה, או שאנחנו אנוסים לתפקד במסגרת תנאים מגבילים ומוכתבים?

העברתי שיחה לסטודנטים. "מי רוצה להיות מיליונר?" זרקתי שאלה לקהל. כמה הצביעו, אחרים אמרו שקצת מבייש ושטחי להגיד שהם רוצים. שאלתי סטודנטית מהקהל למה בעצם היא רוצה להתעשר, והיא הסבירה: "לעשיר יש אפשרויות רבות יותר, טווח הבחירה שלו גדול הרבה יותר, ולכן אני רוצה להיות עשירה. אני מרגישה שעכשיו אין לי הרבה יכולת לבחור, אבל בעתיד, כשארוויח הרבה..." התחלנו לדבר על זה.

האם הבחירה שלנו באמת תלויה במצב עתידי כזה או אחר? אכן, במבט מן הצד, נראה שמי שיש לו מיליוני דולרים – יש לו אפשרויות רבות יותר וכבלים מעטים יותר ממי שחייב, נניח, 50,000 ש"ח לבנק, ואינו יודע איך יגמור את החודש. העשיר יכול, למשל, לטוס לכל מקום בעולם, ואילו השני צריך לחשוב כמה פעמים על הדלק שעליו למלא כדי להגיע לחנות, וגם שם – אלו מוצרים הכי זולים ולא אלו רצויים בעיניו. לכן נראה, שאכן המיליונר חופשי.

אבל, האם הוא באמת חופשי? כל מי שפגש אנשים עשירים מאוד יכול להעיד, שאומנם כל תפנוקי העולם עומדים לרשותם, אבל אי אפשר לומר שהם חופשיים יותר. לפעמים, דווקא הפוך - העושר והכבוד מכתיבים להם חיים מוגבלים מאוד. ראיתם פעם ראש ממשלה שיכול לקפוץ באופן חופשי ולא מתוכנן לכל מקום שירצה, בלי אנשי אבטחה ובלי סידורים ביטחוניים?

סיפר לי עשיר אמריקאי שגר בלוס אנג׳לס, שכאשר הגיע שנים קודם לכן לעיר, הוא גר במקום הכי מסוכן - במרתף מתחת רחוב שבלילה נשמעו בו מדי פעם יריות. לא היה לו אכפת, כי לא היה לו מה להפסיד. עכשיו הוא חי בווילת פאר, עם שומר ראש צמוד וחברת אבטחה מיוחדת – ו"מת מפחד". פתאום יש לו מה להפסיד, כך הוא מרגיש לפחות.

האם יש לנו בחירה, או שאנחנו אנוסים לתפקד במסגרת תנאים מגבילים שאינם מאפשרים לנו לבחור? צריך להבין, שעיקר הבחירה שלנו היא לאו דווקא חיצונית, אלא פנימית.

הבחירה הפנימית שלנו קשורה בשאלה כיצד אנחנו תופסים כל דבר: האם זה משהו שמעכב את החיים שלי ומזיק להם, או שזאת הזדמנות פז לחיות את הרגע הנוכחי? תמיד יש לנו בחירה. אנחנו צריכים לעבור מתודעת קורבן, או חלילה עֶבֶד, לתודעה בחירית. תודעה שבה אני בוחר את המציאות שלי. למה לפעמים אנחנו לא מרגישים שבידינו הבחירה? אחת הסיבות היא העובדה, שמי שהתרגל שלא לבחור, או מי שמרגיש שאין משמעות רבה לבחירה שלו – יהיה לו קשה יותר לבחור.

שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה, הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה... כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאוֹד, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם... עַל כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר (ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ק"י).

רוצה – עושה, אינו רוצה – אינו עושה. פשוט כל כך ללמוד על זה, אבל לפעמים קשה ליישום. מכיוון שאדם כבר רגיל שלא לבחור, הוא סבור שאין לו בחירה, אבל זה לא נכון! תמיד יש בחירה, תמיד אפשר לעשות משהו בנידון, להאמין ולהבין שאנחנו חופשיים לבחור. למעשה, שמו אותנו בעולם הזה כדי לבחור.

עיקר העניין הוא הרצון והבחירה שלנו. לפעמים הדברים לא יצאו לפועל כפי שרצינו. אני בוחר ומנסה ללכת לכיוון מסוים, והדברים אינם מסתדרים כפי שרציתי; אבל לפחות בחרתי. את סוף המעשה אני לא קובע, אבל הרצון והבחירה – הם מה שמוטל בידי.

אמרו חז"ל: "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם" (ברכות ל"ג, ב'). הכול בידי שמיים, פירושו, שמה שיקרה בסופו של דבר הוא בידי שמיים, ומה שמוטל עלינו הוא יראת שמיים, כלומר הבחירה הפנימית ביותר. יראת שמיים היא התכווננות פנימית. אדם יכול לעשות הכול בחיצוניות כאילו שיש לו חיבור פנימי, ובעצם אין לו. זוהי הבחירה הפנימית העמוקה.