אני ואתה נשנה את העולם: מספר מילות השראה לדמותו של אריק איינשטיין

אריק איינשטיין, שלאחרונה ציינו עשור למותו, הוא אחת הדמויות שנושאות בתוכן מטען עמוק של ישראליות, דמות שטומנת בתוכה את סיפורה של מדינה שלמה, על השינויים והתהפוכות שעברו עליה. בתקופת המלחמה הזו, שבה מתגלה שוב הישראליות - על השבריריות והאימה, הסולידריות והגבורה – אין זמר שמתאים יותר לציין את יום פטירתו. האיש שמייצג את אהבת הארץ וזיקה להווי החלוצי, אך גם את החתירה לנורמליות ולחיי עיר שלווים. מסמל את הזיקה אל "ארץ ישראל הישנה והטובה", אך גם את החדשנות, המהפכנות ושבירת המוסכמות. מסע בעקבות דמותו המיוחדת דרך 5 ציטוטים מעוררי השראה שאמר.

א. "תן לי חתיכת תבור, תן לי חתיכת כנרת\ אני אוהב להתאהב בארץ ישראל קטנה\ חמה ונהדרת".

בתל אביב הקטנה, הצעירה, והססגונית, לאבא יעקב ואמא דבורה, נולד אריק הקטן בשנת 1939. אביו יעקב היה שחקן תיאטרון ששיחק ביחד עם אברהם חלפי – לימים משורר שיהיה אהוב במיוחד על אריק. הוא גדל לתוך חיי הכרך, השתתף בתנועת הנוער "השומר הצעיר", היה ספורטאי מצטיין שכונה "אריות" בפי חבריו, וכמעט שהקדיש את חייו לקריירה בתחום הספורט. אלא שחלומו נגנז בשל בעיה בעיניו. בזכות האירוע המצער התחיל המסע האמנותי שלו, כשניסה והצליח להתקבל ללהקה צבאית. בזכות כשרונו השתלב שם היטב, אף על פי שהאווירה במקום הייתה שונה מזו שבו גדל. זו הייתה האווירה החלוצית, הקיבוצית של שירי עם ספוגים בנופי הגליל והעמק, ואריק נחשף לעולם הזה לראשונה. בהמשך הוא עתיד לנטוש אותו, לטובת יצירה יותר מודרנית וחדשנית, אולם האווירה הזו לא תעזוב אותו אף פעם. גם שנים רבות אחרי שעזב את הלהקה הצבאית, הוא ימשיך לאהוב להתאהב בארץ ישראל חמה ונהדרת, ומדי פעם, לצד שיריו החדשניים, הוא יוציא פתאום שירים יותר נוסטלגיים, כמו האלבום "ארץ ישראל הישנה והטובה" בשנת 1973, שבאה אחרי "פוזי" ו־"לול" המהפכניים.

ב. "אז תגידו לי למה\ הכל קורה דווקא לי\ ומה שהולך פה\ אולי זה לא בשבילי".

בעשור שאחרי הלהקה הצבאית מתאפיינים חייו ויצירתו של אריק בשאיפה לחירות – חירות עסקית וחירות אמנותית. משותף בלהקות ישראליות קלאסיות, מסורתיות, חתום בחוזה עם כל מיני מפיקים, ייצא אריק לאט לאט לדרך משל עצמו. הוא יפתח קריירת סולו ויפתיע עם מוזיקה ניסיונית, פרועה, וחופשית שלא נשמעה כמותה בישראל לפניו. שותפויות עם יהורם גאון, עם הדודאים, עם ג'וזי כץ, עם אורי זוהר, ועוד דמויות מפתח, יהפכו אותו לדמות שתקפיץ את המוזיקה הישראלית קדימה, ותשחרר אותה מהגבולות שהכתיב לה האתוס הציוני הקלאסי והסגור. הוא משקף את התהליך שעברה ישראל מחברה הישרדותית של צנע ותהלוכות צבאיות, לחברה יותר מודרנית של בתי קפה, פנאי ורוקנרול. החופש האמנותי הזה גם מבשר את בואו של חופש הביטוי, החופש להביע עמדות נגד השלטון, נגד מה שקורה בארץ, להיות ביקורתי יותר ולבעוט, אלמנט שיתפוס מקום בהמשך יצירתו של אריק. 

ג. "אני כל כך מלא אהבה למקום הזה, בעיקר לאנשים. הניגודים פה כל כך חזקים. יש פה דברים כל כך מרושעים, ומצד שני יש פה יופי וקסם. כל כך הרבה כישרונות. ים של אנשים טובים. מוזיקה טובה. נדמה לי שאנחנו מיוחדים בקיצוניות שלנו".

בהספד המרגש שנשא אורי זוהר לחברו הוותיק, הוא אמר על אריק: "אתה חיית בעולם טוב, לא הבנת את הרע, ולא יכולת להבין את הרע". ייתכן שהוא דיבר על האופטימיות שתמיד הייתה בעיני של אריק, אבל קשה לומר שאריק היה עיוור לרוע. הוא מתייחס בשיריו ובאמירותיו לבעיות חברתיות ופוליטיות שמתרחשות בישראל. לצד האהבה למקום הוא לא נמנע מלראות גם את הפגמים שבו, הטעונים שיפור. בראיון שנתן בשנת 2004 הוא מדבר על כך באריכות. כיוון שמדובר בדברים מעניינים ועמוקים אביא אותם במלואם:

"אני בן דור שגדל על זה, שאחרי אלפיים שנים של צרות וגלות, סוף סוף העם המטורף הזה חוזר לבית שלו. ארץ קטנה, מתוקה ורגועה. פינה משלנו אחרי כל הצרות והגלויות. אבל גדלנו והבונבוניירה נהייתה למפלצת. צביעות ושקר ופרוטקציה, כוחנות ואיש אוחז בצוואר רעהו. התחלנו עם חלוצים שנאחזו בציפורניים ואנחנו היום מתעללים בפועלים זרים שאנחנו חיים בזכותם. אני לא מסוגל להבין את כל הרוע שהצטבר, כל האטימות. מצד שני, אני כל כך מלא אהבה למקום הזה, בעיקר לאנשים. הניגודים פה כל כך חזקים. יש פה דברים כל כך מרושעים, ומצד שני יש פה יופי וקסם. כל כך הרבה כישרונות. ים של אנשים טובים. מוזיקה טובה. נדמה לי שאנחנו מיוחדים בקיצוניות שלנו. קוטביים. פעם האמנתי כי הכוונה ב'להיות אנושי' זה להיות מוסרי. היום אני יודע כבר שהאנושי כולל בתוכו גם רשע ואטימות, והרוע תמיד בולט". (מתוך ראיון עם יגאל סרנה, 2004)

ד. "זהו שיר אחרי מלחמה\ הוא תמיד מזכיר לי תקווה\ היא מחכה, אהובה כבר חוזר\ זהו שיר שבא אחרי המלחמה".

עוד מימיו בלהקת הצבאית, כששר על האשכולות בכרמים והתאנים בבוסתן של דינה ברזילי, נשא אריק פינה חמה בלב ובמילים של שיריו לחיילים. בימים שלאחר מלחמת יום כיפור הסתובב עם הרכב בין הבסיסים, על מנת לבדר את החיילים ולהעלות להם את המצב רוח. בעקבות החוויה של הדרכים האלה כתב את השיר "סע לאט", עם המשפט "ואיזה מסכנים החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ", ועם "לא יתחילו בלעדינו, סע לאט...". בשיר הזה גם מתגלה אהדתו של אריק להפועל, וכן שעזה כבר אז הייתה מקום מסוכן שיכול להגיח מתוכו רימון. את "שיר אחרי מלחמה" הוא כתב על הלחן שהשמיע לו מוזיקאי צעיר שנודע בכינוי "שמי", או בשמו המלא שם טוב לוי, שהשתחרר לא מזמן מלהקת פיקוד מרכז, ואריק זיהה מהר את הפוטנציאל שבו.

ה. "אני מצמצם את עצמי כדי נקודה אלמונית, שלא להטריד בגופי מלכויות".

הציטוט הזה החרוט על מצבתו של אריק, לא לקוח ממנו, אלא ממי שהיה משורר שאהב מאד, אברהם חלפי. "אני כל הזמן קורא אותו" הוא סיפר בראיון עם אלי ישראל ב־1988, וכן אמר עליו שהיה "איש עם רגישות כל כך גבוהה לסבל" כמו שהוא מצטייר בשיריו. שירתו של חלפי, שלמילותיו יש גם אופי של תפילה, הייתה צינור דרכו אריק התחבר גם ליסודות בהם היה פחות מורגל בשיריו האחרים. אחד מהשירים היפים באלבום הזה הוא מעין תפילה בשם "חיפשתיך אותך ולא מצאתיך":

"חיפשתי אותך ולא מצאתיך, חיפשתי אותך הלוט בענן, 

מלא נפש אריתי הדבש מני פיך, ראיתי חלום עקבותיך בגן [...] 

אז מי אתה, מי? ומה דמות גלגוליך? ומה מספרם באינסוף הרגעים? 

גלה לי פנים, לתועה בממלכת, העצובה מני כל בחיים"

איינשטיין מייצג את החילוניות הישראלית הקלאסית, אולם, למרות זאת, הוא נגע בקהלים רחבים בחברה הישראלית, וחצה את המגזר שלו. אורי זוהר, חברו הטוב, הספיד עליו את המילים הבאות: 

"אנחנו יודעים שעשית טוב להרבה מאוד אנשים. לכל עם ישראל עשית טוב. לא כי אתה זמר או שחקן, אלא כי אתה בן אדם. מתוך השירים רואים את הנשמה שלך, רואים אותך". 

דרך אהבתו לחלפי, ביטא אריק בשירתו גם חיפוש אחר משמעות ואחר צדק בעולם הזה, ולרגישות לסבל ולכאב שבמציאות. אריק הקדיש אלבום שלם לשירי חלפי ביחד עם יוני רכטר. בשנה האחרונה לחייו גם הוסיף שני שירים, שאחד מהם נקרא "ולמות", שיר שאפשר לראות בו פרידה של אריק מחייו:

"כִּי הַכֹּל, הַכֹּל רַק שִׁיר, 

אֲשֶר תָּמִיד נִגְמָר לְפֶתַע, 

בֵּין הֱיוֹת אוֹ לֹא הֱיוֹת, 

בְּעֶרֶב שֶבַּכֹּל כּוֹפֵר.

 וַאֲנִי - 

אֲנִי רַק בֵּן לְאֵם אַחַת שֶׁפַּעַם מֵתָה. 

לֹא יוֹתֵר".

תמיד טוב להיזכר באריק איינשטיין, שידע להעניק משמעות ויופי לרגעים הקטנים והיפים של השגרה. אבל לזכרו ושירתו יש משמעות מיוחדת ברגעים לאומיים קשים וכואבים, כשכל החברה הישראלית נתונה ביחד נוכח האתגר והכאב הגדול, בתור מי שבשיריו מבטא את האהבה לארץ, את ההזדהות עם שמחותיה ומכאוביה, את המבט המפוקח על פגמיה, ואת השאיפה לשנות, להגיע אל התיקון, למרות הייאוש: "אני ואתה נשנה את העולם, אני ואתה אז יבואו כבר כולם, אמרו את זה קודם, זה לא משנה".