תה

חני גרוס אובחנה לפני מספר שנים עם טרשת נפוצה, שאילצה אותה לפרוש מעבודתה. למרות זאת היא החליטה שלא לשקוע בדיכאון אלא לשתף בסיפורה ולשים דגש על התמקדות במתנות של החיים

מקסים אוקנין, קצין מודיע נפגעים בצה"ל, לא שיער לעצמו כי השנה האחרונה תהיה מהקשות בחייו. כחבר בצוות רגיש ומלא חמלה המתדפק על דלתותיהן של המשפחות השכולות, הוא מספר על המשימה שאותה הוא וחבריו ממלאים בחרדת קודש. "רק שנהיה ראויים לקורבנות"

היא רווקה בת 36 שמחפשת זוגיות, ופנתה אלי לשפוך את ליבה. "אני לא מצליחה להירדם מרוב שאני מוטרדת", היא אומרת. אולי מילה או שתיקה מיותרת שלה במשך השנים הובילו אותה למקום הזה?

משהו קרה לאנושות סביב 2020: איזה וירוס משונה תקף אותה. ולא, איני מתכוון לCOVID-19. האנושות השתגעה לפתע, ירדה מהפסים, התחילה להקצין בלי כל גורם חיצוני ברור שמביא לכך

מעבר לכאב הלאומי, בני המשפחות חווים אובדן אישי בלתי נתפס. התמודדות עם אובדן כזה, שבו התקווה לחזרה מהשבי מתנפצת אל מול המציאות הקשה של גילוי הגופות, דורשת כוחות נפש יוצאי דופן. מהם התהליכים הפסיכולוגיים, החברתיים והדתיים שעוברים עליהם? ומה ניתן ללמוד מהתמודדות זו על הכוחות הנפשיים של האדם?

למרגלות הר סיני הפכו צאצאי יעקב ו-12 בניו – שיצאו מעבדות מצרים, ושכונוּ עד אותה עת "עברים" או "בני ישראל" - לעם. שוב מדובר באירוע יחיד במינו, שאפשר ללמוד ממנו רבות על טיבו של עם ישראל

למה נדרש תהליך ארוך של שנה ועשר מכות כדי להוציא את עם ישראל ממצרים, ומה הדפוס ההיסטורי שנלמד מכך?

בכל שנה מתרחשת אותה תנודה חדה: עד תשעה באב – אבלות, זעם, נבואות חורבן קודרות. מתשעה באב ועד החגים – אופטימיות, נחמה, תקווה ועידוד. השנה, יותר מתמיד, קשה להבין את המעבר הזה

מאז אותה שיחה עם חברה שלי על ׳טעמים עדינים׳ נולדה בתוכי תפילה. רציתי כמוה להיגמל מההתמכרות לטעמים חזקים, ולהצליח לחזור להנות מטעמו של תפוח, מלפפון, ומערכת יחסים שיש בה יציבות, רוגע ונועם

מה היא חושבת על 'לא תחמוד', כיצד השפיע עליה אובדן אביה בגיל צעיר, ולמה מעניין אותה לדבר עם החלוצות שעבדו בייבוש הביצות: שאלון 'אם היית יכולה' עם הזמרת והשחקנית עינת שרוף