פחד

מאז שהפכתי מאמנת כושר ושמרתי על שגרת כושר ותזונה ששימחה אותי וגם סיפקה לי מראה שהתחברתי אליו, לא יכולתי לדמיין את עצמי ואת הגוף שלי משתנים שוב

כבר כמעט שנה שאנחנו במעגל הפחד. כולנו תחת הרדאר, כולנו בטווח הסכנה, אף אחד לא יכול לקחת את מתנת החיים כמובן מאליו. הסיטואציה הקיצונית הזאת, שאף מדינה מערבית אחרת לא יכולה אפילו לדמיין, מאיימת לשבש את ההתנהלות האישית והלאומית שלנו

חרדה אחרי טראומה היא תופעה מוכרת שעלולה להשפיע באופן משמעותי על חייו של האדם שנפגע. ההתמודדות עם החרדה דורשת התבוננות מעמיקה ושימוש במגוון גישות מדעיות ופסיכולוגיות. סקירה חשובה

בכל ערב כזה, הייתי לוקחת לי כמה חתיכות של נחמה מהעוגה ומנסה לעשות נשימות ולהרגיע את הקולות בראש שלי. אבל מהר מאד הבנתי שזה פשוט לא מספיק

בני אדם פרטיים כמו גם אומות עלולים לחוות פחד גדול דווקא בעקבות הצלחה. בימים אלה אנו בישראל עוברים רגעים דומים, וחרדים בשל הצלחתנו: לא ההצלחה של השבוע האחרון אלא של שבעים וחמש שנה האחרונות

איך עושים קצת יותר אחדות בינינו? דרך הלבבות. רועי קורנבלום פותח את הלב ומשתף אותנו מה הכי מפחיד אותו, וזה לא מה שאתם מצפים

אריה דקל, מנהל אגף הביטחון בעיריית קריית שמונה, במונולוג אישי על תשעה חודשים מהקשים ביותר שידעה העיר הצפונית מאז היווסדה

החרדה שלנו לכבודנו מביאה אותנו להתבצר בתוך עצמנו ולפחד מאחרים, לפחד מהיפתחות למערכות יחסים. אבל אולי יש דרך אחרת לגמרי לזכות בכבוד אמיתי?

קמפיין פרו פלסטיני ברשת החברתית שוב מגלה את היתרון המספרי שיש לשונאי ישראל. אולם, האם כמות היא ערובה לעצמה? מסתבר שלא בהכרח

כל חיפוש דירה שלנו מסתיים בחשק עז לשיר מעומק הלב והבטן: ״לו הייתי רוטשילד״, ולהמשיך לשאת תפילות למציאת בית החלומות (הזמני לפחות) במחיר סביר – או לחילופין להכפלת ושילוש הכנסותינו כדי שנוכל להרשות לעצמנו את אחת מהדירות שאהבנו