חוכמת היהדות

במסורת היהודית נהוג לברך את הילדים בנוסח שקבע יעקב אבינו: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים". מדוע מזכירים את המלאך דווקא ולא את אלוהים– וכיצד זה קשור לצורת ההסתכלות שלנו על חיינו?

ששה סדרי משנה, המפעל העצום של התורה שבעל פה, לא מתחילים עם הקדמה מסודרת, גם לא עם הסבר על חשיבות הלימוד. במקום זאת, מילותיה הראשונות של המשנה הן: 'מאימתי קורין את שמע'? – כלומר, דיון באשר לשעות שבהן צריך לקרוא קריאת שמע. מדוע?

לכולנו יש חלומות, אך כשאנחנו מנסים להגשים אותם הם נראים לנו רחוקים מדי ובלתי אפשריים. יסוד מהותי מחוכמת היהדות יכול להפיג את החרדה ולתת לנו את הכוחות הנפשיים הדרושים על מנת להגיע להישגים

״עכשיו, שימי בסוף המשפטים הללו סימן שאלה״, היא ביקשה ממני. ״האם באמת כל הדברים הטובים תמיד נגמרים מתישהו? האם אין שום גבר איכותי ופנוי בעולם?״

הכל משמים – אז תעצום את העיניים? השיר שבני הקטן אוהב, בדיוק כמו Let It Be של הביטלס, מציע לנו לשחרר ולא לדאוג מכלום, גם בשעות הקשות ביותר. דוד המלך, כך נראה, חולק עליהם

פוליטיקאים מכל הסוגים נוהגים להצהיר מפעם לפעם כי "המציאות חייבת להשתנות". פעם מדובר במציאות כלכלית, ופעם במציאות ביטחונית. לעיתים זו מציאות חברתית, ולעיתים מציאות אקלימית. אולם, כפי שאנו יודעים. המציאות היא טיפוס די אדיש. היא לא מתרשמת מהכרזות וממשיכה בשלה

האם חוצפה היא מידה טובה או מידה רעה? כשהילד שלנו מתחצף אלינו אנחנו כועסים עליו, אבל יש גם מעשי חוצפה-לכאורה שמתפרשים כעליונות מוסרית. אז האם חוצפה היא טובה או רעה? מסתבר שחכמינו דנו בעניין עוד בגמרא, כשציינו שאין בעולם עם חצוף כמו היהודים

בסיפור חטא העגל בולט חוסר הסבלנות של בני ישראל. הם ספרו 40 יום, ולפי הספירה שלהם – זמנו של משה עבר. מהר, מהר, אין זמן. הם לא מוכנים לחכות אפילו יום אחד נוסף, ורצים למצוא להם אלוהים חדש

התלמידים של היום רואים במורים מלצרים המציעים להם תפריט, בעוד רק הם בוחרים מה מתוכו לקחת לעצמם. איך מעוררים בתלמידים מוטיבציה אמיתית ללמוד ולהתנהג כראוי? הפעם הראשונה בה הצלחתי לעשות זאת שינתה את התפיסה החינוכית שלי

אנו לכודים בתוך כלוב הזהב של השגרה. כדי לא לאבד את טעם החיים, אנחנו זקוקים לטקסים שיעניקו לחיינו קדושה. הקודש מחריג את השגרה מאפרוריותה ומאיר אותה עבורנו באור חדש ומרומם