אתגרים

"למרות שצורת הטיפול הזה מבוססת ראיות ונמצאה כיעילה בטיפול בחרדות, דיכאון ואתגרים אחרים בבריאות הנפש, יש לה גם מגבלות", אומרת הפסיכותרפיסטית האמריקנית ליאה אגוויירה

כולנו יודעים שאין זוג שאין להם קשיים, לכן אם הזוגיות סה"כ טובה, לא תהיה לנו בעיה לבלוע כמה צפרדעים. הבעיה מתחילה כשאנו בתקופת קושי בינינו, ואנשים מבחוץ (גם אם מכוונה הכי טובה) מתחילים להתערב, או כשאנחנו מתחילים לעשות השוואות לזוגות אחרים. כאן מתחיל הבלגאן

אם ישאלו אותנו מה ההפך מדיכאון, רובנו נגיד שמחה. אבל מסתבר שדיכאון הוא לאו דווקא היפך השמחה, אלא חושך שמגיע (שלא באשמתנו), כאשר אנו מתעלמים מהרגשות שלנו ומשתיקים אותם. אז איך אפשר לצאת משם?

לא משנה כמה ננסה לשמור על מצב רוח טוב, תמיד יקרו דברים שלא תכננו, שיורידו לנו את כל האוויר ויכעיסו אותנו. מה חשוב שנדע כשזה קורה?

כולנו רוצים להכניס קצת יותר שמחה לחיים, אבל העובדה שאנו חיים במדינה שנתונה להתקפות מבית ומחוץ, גורמת לנו לפעמים לחספוס ולציניות, שלא תמיד משרתים אותנו

החיים מלאים אתגרים, חלקם גדולים וחלקם קטנים. אם נצליח לא להגרר לתגובה האוטומטית שנשלפת מתוכנו, אלא להתאפק ולשקול מהי התגובה הנכונה, נצליח לרכוש שליטה עצמית, שתמלא אותנו בסיפוק ושמחה עצומים

מדוע המחשבות והרגשות שלנו נודדים כל הזמן קדימה ואחורה? למה לעבר ולעתיד יש השפעה גדולה כל כך על מה שאנחנו עושים, חושבים או מרגישים ברגע זה? אחת הסיבות היא, שנושאים רבים מדי מעברנו נותרו בלתי מטופלים

אף אחד לא אוהב שכואב לו. אף אחד גם לא חושב שכאב הוא משהו חיובי שיש לו בחיים (למרות שהוא כן). אז כשהוא מגיע, לא פלא שאנחנו רצים לכל משככי הכאבים שיש בנמצא - רק לא להפגש איתו. הבעיה שמשככים, שהופכים לפתרון קבוע, עולים לנו אח"כ הרבה יותר ביוקר

למה כל כך קשה להתמודד בצורה נכונה עם אתגרים? למה בתיאוריה נראה שאין שום בעיה מיוחדת לומר ש'הכול לטובה', אבל, כשעומדים ברגע של ניסיון, ומתמודדים עם החיים עצמם, זה נראה כהר בלתי עביר?!

כאב, צער וסבל מגיעים אלינו לחיים בלי להודיע מראש. הם פתאום נוחתים, ואז חומות ההגנה שבנינו – אם זה כסף, בריאות, קשרים אישיים, מקום עבודה, לפתע קורסים ומתמוטטים. למה זה קורה? האם יש לצער ולכאב שיעור כלשהו ללמד אותנו?