מה חשוב שנדע כשהתוכניות שלנו משתבשות?

לא אשכח את אותו יום שישי חם בטירונות חי"ר בדרום, כשחיכיתי שיחליפו אותי בשמירה. חברי למחלקה היו צריכים להחליף אותי אחרי שעה של שמירה, ואני הייתי אמור לנסוע הביתה באוטובוס ממוזג לשבת רגועה. זה לא קרה. בדיעבד התברר שמשהו התפקשש בתורנות השמירה, ומי שהיה אמור להחליף אותי שכח ויצא הביתה. גם אותו אחד שאחריו לא זכר, וכך נשארתי תקוע שם בעמדה שכוחה בפינת המחנה.

לא היתה לי דרך ליצור קשר עם אף אחד, שירותי הצבאי חל בעידן האבן, טרם הומצאו הפלאפונים הניידים על אפשרויות התקשורת האין-סופיות שלהם. מדי פעם ראיתי מרחוק אנשים שעברו, נופפתי להם בייאוש, מנסה לצוד את תשומת ליבם למצבי העגום, אבל הם פשוט נופפו חזרה בשמחה בדרכם החוצה אל האוטובוס הנכסף.

הרגשתי מצוקה איומה. אמרתי לעצמי, הנה, עוד מעט יחליפו אותך. השעות חלפו. אולי שלוש או ארבע שעות. השמש התחילה לשקוע והערב החל לרדת. פתאום הבנתי. אני נשאר שבת. אין לאן ללכת, אין מה לעשות. אני פשוט כאן. להפתעתי, רגיעה לא מוכרת מילאה אותי מעצם זה שקיבלתי את המצב. פתאום התחלתי לשמוע ציפורים, ראיתי שיחים, ואם לא הזיתי אולי אפילו פרחים במדבר. קשה להאמין, אבל כבר לא היה אכפת לי אם יחליפו אותי או לא. זמן קצר לאחר מכן אכן החליפו אותי, בדיוק מספיק זמן כדי שאזכה ללמוד שיעור חשוב שילווה אותי כל חיי.

לא משנה כמה תנסה לשמור על מצב רוח טוב, תמיד יש דברים ש"קורים", דברים שלא תכננת, דברים שממש לא רצית. הילד חולה ולא ישנת כל הלילה, הפגישה החשובה התבטלה ברגע האחרון, יש פקק אין-סופי בדרך לאירוע של חברים יקרים. העולם לא עובד אצלנו, והוא לא תמיד מתחשב ברצונות ובצרכים שלנו. מקרי הזמן הם בלתי נמנעים, ומעל כולם העובדה שכולנו נידונים מראש לכיליון של החיים בסופו של דבר. השאלה היא כמה תשומת לב אנחנו נותנים לדברים הללו, וכמה אנחנו מודעים לכך שהם שואבים אותנו בספירלה היורדת מטה.

מה ההבדל בין "פגעי" לבין "מקרי" הזמן? אפשר להגיד שפגעי הזמן הם דברים שממש פוגעים בנו. מחלות, מצב כלכלי קשה או מלחמות ו"פגעים" שונים, חס ושלום. אבל לא רק פגעי הזמן מפריעים לשמחה שלנו, אלא גם "מקרי" הזמן. עצם זה שקורים כל מיני דברים שהם נגד רצוננו, עוכר את השמחה שלנו. זה קשור גם, כמובן, לרצינות המופרזת שלנו לעיתים, ולנטייה להתחפרות בעמדה שלנו.

באופן אישי, אני יודע כמה זה קשה לי. יש לי תכנית מסויימת ליום הקרוב, וברגע האחרון, כשאני כבר בדלת - אשתי נזכרת במשהו חשוב שהיא צריכה שאעשה, אקח משהו לאנשהו, אחזיר ילד חביב בשעה מסוימת וכיוצא בזה. בהתחלה פשוט הייתי כועס ומסביר למה זה בלתי אפשרי שאעשה את אותו הדבר. היתה לי תכנית מסוימת - למה את מנסה לשנות לי אותה? לאט לאט התחלתי להבחין עד כמה אני נוקשה. כמובן שיש לי תירוצים מיידיים למה אני לא יכול לעשות את זה, זה הרי משבש לי את היום, אבל בינינו? ברוב המקרים אותם צרכים ורצונות משתלבים בקלות לתוך היום שלי, ואני מצליח להספיק את הכול. מה הנקודה שזיהיתי שקשה לי? הקיבעון והרצון שדברים צריכים ללכת כפי שאני תכננתי. ככל שזיהיתי את התבנית הזאת, כך הוקל לי. מניסיון - מסתבר שגם כשהתכניות שלך מתפקששות, אתה יכול עדיין לשמוח ולמצוא טוב בסיטואציה.

אם אתה חי ברובד העולם החיצוני בלבד, קשה מאוד להתחדש ולשמור את עצמך מפגעי ומקרי הזמן. תמיד יקרה משהו, דברים יהיו לא מושלמים ולא בדיוק כפי שרצית. אתה ממהר לעבודה והבת הקטנה שלך, המקסימה והמתוקה, שופכת את כל השוקו על החולצה החדשה המגוהצת שהייתה מוכנה בדיוק לפגישת העבודה שתכננת שבועות. הכנת סעודת ערב מושקעת לך ולבעלך היקר, והוא תקוע בפגישת עסקים שהתארכה ולא ברור מתי תסתיים. את יושבת לבד בבית ומרגישה תסכול אין-סופי. אז איפה השמחה?

שלמה המלך אמר, "אין חדש תחת השמש", ויש שמסבירים - אין חדש מתחת השמש, אבל יש חדש מעל השמש! מה הכוונה מתחת ומעל השמש?

אין חדש תחת השמש - הכוונה היא, שבעולם הרגיל, במה שרואות העיניים שלנו, אין חדש, אין התחדשות. אבל אם נתבונן על העולם באופן עמוק יותר נוכל לגלות נקודות אור בלתי צפויות.

באופן דומה אפשר להתייחס גם לשמחה. הרבה פעמים אין לנו מה לשמוח בחיים מבחינת "המציאות". במילים פשוטות - קורים לנו דברים לא נעימים, כאלו שאנחנו מגדירים כלא טובים. דברים שהם הפוכים לגמרי ממה שהיינו רוצים!

אז איך אפשר לשמוח שם? את ה"איך" עוד נלמד בהמשך, אבל ראשית צריך וחשוב להבין שיש אפשרות לשמוח - גם אם כל הסיבות החיצוניות, או אפילו הפנימיות/רגשיות, הן לגמרי נגד זה!

מתוך הספר "להיות בשמחה" של רן ובר - סופר, מרצה ומרצה סדנאות. לקבלת לינק לקבוצת העדכונים בווצאפ לחצו כאן.