אנחנו חולמים חלומות ומתכננים תוכניות, מרגישים שהחומות סביבנו יציבות וחזקות, ומצפים שהן יעמדו לנצח - ופתאום, בשנייה שברירית, הכל מתפרק. כיצד נוכל להתמודד, ומה הקשר בין משברי החיים ובין עץ הדקל שלא זוכה לגדול ולהניב תמרים?
יש מצבים שהקשיים עולים לנו לגרון כל כך חזק, והכל נראה כל כך שחור ובלי מוצא, שעולה בנו מחשבה לשים סוף לכל. העיקר שהסבל יסתיים. אבל, קושי וסבל, גם אם נראים כרגע ממש בלתי אפשריים, הם תמיד התחלה של מסע, שעתיד לגלות בפנינו אור עצום שיבוא בקרוב
בדומה לאופן הפעולה של מערכת החיסון, שלומדת להכיר את הווירוס ולהדוף אותו, כך גם המערכת הרגשית – לומדת להכיר את הטריגר, ולהכין תגובה רגשית מתאימה שלא תחליש אותנו
לפעמים יעזור לנו מאוד להסתכל על החיים כחידת שחמט. לא להתעסק בשאלות מה עשיתי ואיך טעיתי, או מה הייתי צריך לעשות. אלו הם החיים כרגע, זה מה שיש, זוהי "חידת השחמט" שלך, ועכשיו – תתחיל לשחק מהנקודה הזאת
לא תמיד אנו מודעים, אבל כשאנחנו פגועים, אנו לא באמת חושבים בבהירות. תפיסה המציאות שלנו משתנה וגורמת למחשבות להתעוות. הבעיה מתחילה כשאנו מאמינים למחשבות שלנו באותם רגעים
התעסקות עם האחר שלא לצורך, מחלישה אותנו ומוציאה לנו את הרוח מהמפרשים. כל השוואה לא רק שאינה רלוונטית, אלא יכולה להיות הרסנית. אבל, אם לומדים לנתב את הקנאה לטוב, היא פתאום הופכת ממשהו מחליש – למנוע רב עוצמה שיכול להניע אותנו לשינוי
אם ישאלו אותנו מה ההפך מדיכאון, רובנו נגיד שמחה. אבל מסתבר שדיכאון הוא לאו דווקא היפך השמחה, אלא חושך שמגיע (שלא באשמתנו), כאשר אנו מתעלמים מהרגשות שלנו ומשתיקים אותם. אז איך אפשר לצאת משם?
לא משנה כמה ננסה לשמור על מצב רוח טוב, תמיד יקרו דברים שלא תכננו, שיורידו לנו את כל האוויר ויכעיסו אותנו. מה חשוב שנדע כשזה קורה?
כולנו רוצים להכניס קצת יותר שמחה לחיים, אבל העובדה שאנו חיים במדינה שנתונה להתקפות מבית ומחוץ, גורמת לנו לפעמים לחספוס ולציניות, שלא תמיד משרתים אותנו
מספר מתמודדי נפש, מעוררי ההשראה, משתפים בחוויה האישית, בתמיכה שהם מקבלים מהסביבה, ועונים על השאלות הכי קשות בהתמודדות מול האתגר הגדול
