משפחה

ניצולת שואה שלא יכלה להביא ילדים בעקבות ניסויים של מנגלה האכזר, הובאה לקבורה. כשהמשפחה הקרובה החלה לחפש מניין, עם ישראל התגלה במלוא יופיו. צפו >>

בלינצ'ס לא היה מאכל שגדלתי עליו, ולמרות זאת הוא הפך לקלאסיקת שבועות אהובה במשפחה הגרעינית הנוכחית שלי. כי קלאסיקה, כמו קלאסיקה אמיתית, לא תמיד צריכה להיות גורל מוכתב מראש או מתכון שעובר מאם לבת

לפני שבע עשרה שנים גילתה משפחת קולמן-בקר כי אבי המשפחה, ג'רמי, חולה בסרטן סופני. בעקבות הקושי הגדול והתמודדות של שלושה ילדים קטנים שנפלו אל תוך מציאות מורכבת, החליטה האם, פמלה בקר, יחד עם אחיותיו של ג'רמי וחבריו הטובים, לקום מתוך השבר ולהקים את "המעגל של ג'רמי'' – עמותה המקיימת פעילויות הפוגה, היכרות ושיח של ילדים ובני נוער המצויים באותה סירה. לקרוא ולהתמלא בהשראה

רחל ויתרה על מנעמי הנוחות בבית אביה, על המסלול הבטוח לחתן חתיך ועשיר ממשפחה מבוססת, על חופשות חשאיות ברוזרטים לאלפיון העליון: בקיצור, על כל מה שרק משפחות עם הרבה מאד כסף ועוצמה יכולות להבטיח. היא עזבה את הכול והתחתנה עם רועה עני שהבטיח לה שהוא ילך ללמוד תורה. למה?

ברומן הגרפי הייחודי שיצר, "הדור השני – דברים שלא סיפרתי לאבא", מתאר אמן הקומיקס מישל קישקה את חייו בבית הוריו בבלגיה ובמשפחה שהקים בירושלים, המתנהלים בצל זיכרונותיו של אביו אנרי ממחנות ההשמדה

בפסח הזה קצת חגגנו, והרגשתי רע עם זה. בכל שנה הסמיכות של יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות קשים לי, השנה אין לי שום מושג איך אעמוד בזה.

"אנחנו בדרך" הוא ספר חדש המתעד את סיפורי הגבורה של אזרחים, אנשים רגילים, שללא פקודה, ללא מדים ופעמים רבות גם ללא נשק – יצאו להציל חיים ביום החשוך ביותר בתולדות מדינת ישראל.

אני תמיד הפראיירית שמשקיעה וטורחת עבור כולם. ככה בזוגיות, ככה בעבודה, ככה במשפחה. כל ניסיונותיי לגרום לאחרים לקחת על עצמם משהו, עולים בתוהו. איך מתמודדים עם המצב הזה?

אצלנו במשפחה, כל ההגדה היא כמו איזה עונש, משהו שצריכים לקרוא מהר, חלק מדברים תוך כדי, אף אחד לא מבין כלום, ובסוף מגיע האוכל עם אנחת רווחה. זה מתסכל. איפה טעינו? ומה אפשר לעשות בעניין?

למה כל כך חשוב לאדם מה יהיה אחרי מותו? הוא רוצה להשאיר זיכרון. אבל למה שאחרי מותו יהיה חשוב לו הזיכרון? מסתבר שכל אדם מאמין שיש משהו אחריו, שנותר ממנו משהו