שבת

לאחרונה אני חושבת הרבה על אתגרי הווטסאפ. מאז אותה הקלטת וואטסאפ מחברה שנפגעה שלא עניתי לה מיד, אני חושבת עליהם אפילו יותר. יש בעיות שהוואטסאפ לא פותר אלא יוצר

ראש השנה הוא לא רק תחילתה של שנה עברית חדשה, אלא גם זמן של התבוננות פנימית, חשבון נפש, ותפילה למען שנה טובה וברוכה. בין התפילות והמנהגים השונים של החג, נוהגים יהודים בכל העולם לשבת לשולחן חגיגי ולטעום ממאכלים שונים אשר להם מיוחסות ברכות והמשאלות לשנה החדשה

"מאז שהיא נפטרה חשבתי באיזו דרך אני יכולה להנציח אותה, לאפשר לה להתקיים כאן בעולם למרות שהגוף שלה כבר לא כאן, לצערי״, היא אמרה

"ברגע שהקהל מבולבל, הוא לא יקנה ממך", הזהירה אותי לפני מספר שנים קולגה נחשבת ומנוסה. הדברים שלה כיווצו אותי, אבל באותו זמן הרגשתי שאין לי ברירה אלא לקבל אותם

מה היא חושבת על 'לא תחמוד', כיצד השפיע עליה אובדן אביה בגיל צעיר, ולמה מעניין אותה לדבר עם החלוצות שעבדו בייבוש הביצות: שאלון 'אם היית יכולה' עם הזמרת והשחקנית עינת שרוף

יש תפילה הנאמרת בחלק מהקהילות מדי שבת, שנכתבה אחרי פרעות ביהודי אירופה, ובה מופיעה בקשה לנקום את דמם השפוך, בקשה לכך שאנחנו והעולם נראה שדם יהודי כבר אינו הפקר

עבור האמריקאים שמעריצים אותנו, הסיפור של מדינת ישראל אינו מתחיל עם האנטישמיות המודרנית. בעיניהם, הציונות התחילה עם היציאה של אברהם מאור כשדים לארץ כנען, ומדינת ישראל הוקמה בימי שאול ודוד. הטענה של ישראל לריבונות על הארץ יושבת על אדנים אלו: אנו העם ההיסטורי ששב לארצו

חשבתי שהשקט, השלווה והשלום בתוכי יגיעו כשדברים בחיי הסתדרו, אבל אחרי שקצת התרגלתי לאותם הדברים, שוב לא מצאתי שלווה. וכך, יצאתי למסע חיפושים אחרי השלווה והשלום הפנימיים

אנחנו חיים עם הסחות דעת מפה ועד להודעה חדשה, ורשימת משימות שרק הולכת ומתארכת. אז איך לומדים לנהל זמן ביעילות? מסתבר כי הביטוי "ניהול זמן" הוא טעות אחת גדולה. איננו יכולים לנהל את הזמן - הוא זורם בקצב קבוע. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לנהל הוא את עצמנו

כל השבת הזאת התנדנדתי בין תחושת אשמה ומבוכה מכך שלא עזרתי מספיק, לבין הניסיון לתת לעצמי אישור שאני בסדר, שאני אמא עייפה ועמוסה, ושהשבת היא ההזדמנות היחידה שלי לנוח