לפני כמה שנים קיבלתי הודעה מקולגה בפייסבוק: ״את מוכשרת ומדהימה, אבל שימי לב שאת לא מבלבלת את כולם. מה את? את אמנית? זמרת? את מאמנת כושר? את מטפלת? את מבינה? זה מבלבל! וברגע שהקהל מבולבל אז הוא לא יקנה ממך״.

היא שלחה את ההודעה הזו כתגובה על פוסט שבו פרסמתי מופע מוזיקלי חדש שלי, אחרי שכמה שעות לפני כן שיתפתי תובנה שלי שקשורה לכושר ובריאות, תחום שהיה אז העיסוק העיקרי שלי. ידעתי שריבוי הפעלים שלי לפעמים מבלבל אנשים שמנסים להגדיר אותי בצורה כזו או אחרת, אבל כשהיא כתבה לי ׳לא יקנו ממך׳ זה ממש כיווץ אותי. משום שהיא הייתה מאוד מצליחה ונחשבת בתחומה, אני זוכרת שעניתי לה: ״אז מה את מציעה?״ והיא ענתה לי: ״את צריכה להראות שאת מתעסקת בתחום אחד ואת מומחית בו! ככה מי שזקוק לעזרה בתחום הזה, ידע לפנות אלייך!״ ואז היא נתנה לי דוגמא: ״אם אני ארצה לעשות ניתוח פלסטי בשפתיים אני לא אלך לרופא שהוא ׳גם וגם׳, זה חובבני בעיני. אני אלך לרופא שמתמחה בשפתיים״.

לא התחברתי לדוגמא שלה והעצה שנתנה לא התיישבה לי לגמרי בלב, אבל חששתי שאולי באמת ה״קהל״ שלי יתבלבל ולא יקנה ממני. כתוצאה מכך, ניסיתי לשדר לכולם שאני מומחית רק בתחום אחד. התמקדתי בעיקר בכושר וכמעט לא שיתפתי ברשתות בתחומים אחרים שאני מתעסקת בהם. אחרי תקופה כזו, נעשיתי ממש עצובה. זה לא היה בשבילי.

בפרשת השבוע, פרשת ראה, יש פסוק שיכול לעזור לנו לסנן את הקולות החיצוניים והפנימיים שאנחנו פוגשים בחיינו על מנת לא לאפשר להם להסיט אותנו מהאמת ומהדרך שנכונה ומתאימה לנו. ״וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.״ הפסוק הזה מדבר על אכילה כשרה ונראה שאין לו כל קשר לעבודת הנפש שלנו, אבל בספרו של אהרן דרמן, "עץ החיים הטובים", מובאת פרשנות עמוקה יותר לפסוק. הפרסות של הבהמה, אלו שהופכות אותה לכשרה למאכל, מגביהות ומבדילות מהאדמה עליה היא דורכת. אותה הגבהה והבדלה היא רמז עבורנו לא להסכים להכניס משהו פנימה לתוכנו לפני שהגבהנו והבדלנו את עצמו מאותו הדבר. זה אומר לצאת מהאוטומט, לא להכניס מיד לפה או לתודעה כל דבר, רגע להתרחק קצת מהקרקע, מהמציאות, ולבחון אותם עם סימן שאלה - האם זה באמת נכון ומתאים לי? והאם עכשיו זה הזמן הנכון עבורי לעכל את זה פנימה לתוכי?

גם הגוף שלנו עובד ככה. בכל תא ותא בגוף שלנו יש מעטפת שעליה עומד מעין ״שוער״ שעושה סלקציה - מי נכנס, למי אין כניסה. מי חיוני ובריא, ומי גוף זר ומסוכן שעלול להזיק. אם ה״שוער״ שלנו לא היה כל כך חכם ועושה את עבודתו נאמנה, גופנו היה נמצא בכל רגע בסכנת חיים קריטית. וכמו הגוף שלנו, ככה גם אנחנו נדרשים לפעול. לשים ״שוער״ על מעטפת הנפש והתודעה שלנו. לא כל קול ולא כל דעה נכנסים. מה שלא חיוני ובריא, אין לו כניסה.

האם זו האמת שלי?

לא הכרתי את העצה הזו כשלקחתי כל כך ברצינות את העצה של אותה קולגה. העצה שלה באמת נשמעה מאוד חכמה ונכונה. יכול להיות שהיא נכונה עבור הרבה מאוד אנשים שמתאים למבנה הנפש שלהם להתמקד ולהתמחות רק בתחום אחד בלבד. אבל לי זה לא היה נכון. אמנם העיסוק העיקרי שלי והפרנסה שלי הגיעו מאימון כושר, אבל אף פעם לא עניין אותי לשדר לעולם שאני מומחית דווקא במשהו אחד, ולא רציתי שיתייגו אותי תחת איזו הגדרה מסוימת. דווקא ה״בלבול״ הזה כשהיו שואלים אותי: ״רגע, אז מה את? מאמנת? ציירת? זמרת?״ תמיד העלה בי חיוך והייתי עונה: ״גם וגם וגם״ ולא מעט פעמים בחיי, יצא שגם שילמו לי עבור הגם וגם וגם הללו.

ובכל זאת, אני מסכימה עם זה שכדי להצליח בדבר מסוים צריך להתמקד בו. בשורש המילים והכוונות שלה, אני חושבת שזה מה שהיא רצתה להגיד לי. ״אולי אם תתמקדי, תוכלי להתפתח ולהצליח יותר״. אחרי שנים של חיפושים והרהורים סביב עניין המיקוד וההצלחה ואיפה אני בתוך כל זה, הצלחתי למצוא איזה אמצע, פשרה שמשמחת אותי ומתחברת עם העצה של אותה קולגה. כדרך חיים נכון לי להיות ה״גם וגם״ שאני, אבל כשאני מוציאה ״מוצר״ חדש לשוק (ספר חדש, מופע חדש וכו׳), אני אצטרך לתקופה מסוימת להתמקד ולהתמחות בו כדי שיוכל לפרוש כנפיים ולעוף.

אולי בכל דבר שאנחנו שומעים (גם בקולות הפנימיים שלנו) יש איזו אמת אבל בהשראת פרשת השבוע והחיפוש שלי אחר החיבור שלי לאמת הזו, אני חושבת שכדאי שנשאל את עצמנו כמה שאלות, רגע לפני שאנחנו בוחרים להזין את עצמנו באותה האמת:

האם זו האמת שלי?

האם זו האמת שנכונה לי עכשיו?

אם אפעל על פי אותה אמת, האם זה ישמח אותי?

אם האמת הזו לא מתאימה או נכונה עבורי כרגע, האם יש משהו אחד קטן שאני בכל זאת יכולה לקחת ממנה?

עצם ההשהייה ושאילת השאלות רגע לפני הבחירה להזין את עצמנו באותה האמת, תעזור לנו להיות ׳שוער״ חכם ונבון לנפש ולתודעה שלנו.