עבודה

פעם שאלתי זמר ידוע מאד: האם אתה עדיין מתרגש לפני הופעה? הוא אמר לי: ביום שלא ארגיש פרפרים בבטן לפני הופעה – אני יורד מהבמה!

האם נכון שאעשה משהו בעניין? שאדבר עם המנכ"ל? ואולי אלה דווקא מהדברים שהשתיקה יפה להם, ועדיף לא להעיר דובים רדומים משינת החורף?

אנשים אומרים לי להוריד מהעומס, אבל זה לא רלוונטי. מצד שני, לסיים יום בלחץ מטורף, כמו שקורה לי, זה בוודאי לא טוב. מה התשובה?

מצאתי את עצמי מהרהר בזה כל היום. למה הוא הרגיש צורך כל כך עמוק להתנצל על הבכי שלו? למה הבכי שלנו הפך למשהו שצריך להסתיר?

אני מתכונן היטב, מגיע בזמן, מקפיד על כל קוד לבוש – ושום דבר לא עובד. נכשלתי כבר בכמה עשרות ריאיונות, בלי הגזמה. איפה הטעות שלי?

בקורות החיים כולנו מעידים שהם מצויינים ביחסים בין אישיים, אבל בפועל רובנו מייחסים חשיבות מעטה למדי לסעיף הזה. מחקר של הרוורד מעורר מחשבות שניות בנושא

בעולם הקריירה המודרני, התכונה החשובה ביותר שאנשים מחפשים במנהיג היא אמינות. אנשים שואפים לפעול בהשראת אחרים, ולא בהכרח תחת פקודות, והיכולת להוביל נובעת לא פעם מתוך כישורים רכים כמו הקשבה, אמפתיה, ויוזמה. איך אם כך אפשר להפוך למנהיג טבעי, גם אם אתה לא מכהן בתפקיד ניהולי רשמי?

בעידן שבו העולם העסקי משתנה במהירות מסחררת, שמירה על חדשנות היא תנאי הכרחי להישרדות והצלחה. אבל, לצד הרצון להוביל ולהתפתח, נשאלת השאלה: איך אפשר להתקדם ולחדש מבלי לאבד את הערכים הבסיסיים ואת השורשים שהניחו את היסודות לעסק מלכתחילה?

המעבר לעבודה מהבית, שהיה הכרחי בזמן מגפת הקורונה, שינה את העולם העסקי בצורה דרמטית. לצד היתרונות הברורים כמו גמישות מוגברת והפחתת זמן הנסיעות, העבודה מהבית הציפה אתגרים חדשים, ביניהם תופעת השחיקה של העובדים. אז מה יכולים מנהלים וחברות לעשות כדי למנוע אותה?

מקסים אוקנין, קצין מודיע נפגעים בצה"ל, לא שיער לעצמו כי השנה האחרונה תהיה מהקשות בחייו. כחבר בצוות רגיש ומלא חמלה המתדפק על דלתותיהן של המשפחות השכולות, הוא מספר על המשימה שאותה הוא וחבריו ממלאים בחרדת קודש. "רק שנהיה ראויים לקורבנות"