מה הקשר בין היחסים הבין-אישיים שלנו בעבודה והמגבלות של יום כיפור?

כשאתם מכינים קורות חיים, או קוראים קורות חיים שנשלחים אליכם, לאיפה העיניים שלכם הולכות קודם? סביר להניח שסעיף הניסיון התעסוקתי מושך את מרב תשומת הלב. במקרים של ג'וניורים נתמקד כנראה במיוחד בסעיף ההשכלה. אם מדובר במשרה שדורשת סקיל מאד ספציפי כמו אנגלית שפת אם או שליטה בתוכנה כזו או אחרת, נבדוק שהוא מופיע בבירור.

על מה אנחנו מסתכלים פחות? למען האמת, על המיומנויות הרכות. כן, אנשים כותבים תמיד שיש להם כישורים בין אישיים מעולים, תקשורת מצויינת, וכן הלאה. ואולי זה הגיוני שאנחנו לא מתייחסים לזה מידי כי גם הסוציופת הכי גדול עלול בהחלט לרשום כך בקו"ח שלו. עדיין, האם אנחנו מבינים כמה חשיבות יש אכן לדברים הללו?

מחקר שפרסמה לאחרונה Harvard Business Publishing Corporate Learning , חברת-בת של אוניברסיטת הרוורד, מצא שיחסים בין אישיים ממלאים תפקיד קריטי לחלוטין בהשגת הצלחה בעבודה. המחקר מצא שיכולות כמו סיוע בהתפתחות המקצועית של אחרים, מנהיגות אותנטית, ותמיכה ברורה ביצירת סביבה מכילה יותר, היו קשורים באופן הדוק לשיפור הפרודוקטיביות והמוראל כאחד. חברות שראו חשיבות בתכונות כאלה ועודדו אותן נהנו בדרך כלל מביצועים שעלו על הציפיות במגוון תחומים, מהכנסות ועד סיפוק עובדים.

באופן מעניין, יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי, מזכיר לנו גם הוא עד כמה חשובה היכולת שלנו לתפקד חברתית באופן מיטיב, בריא, ובונה. חכמינו הדגישו שהצום, התפילות, ההתכווננות האישית לתיקון מעשינו, כל המאפיינים הללו של יום כיפור, מסייעים למחילת חטאים אבל לא מכפרים כלל על 'עבירות שבין אדם לחברו'. וכך קובעת הגמרא:  "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו".

במילים אחרות, כל שגיאה שעשינו ביחס לזולת, מזהירה אותנו המסורת היהודית, חייבת להיפתר רק בדרך אחת: קבלת אחריות שלנו מול האדם שנפגע ממנו ובקשת סליחה. כן, זה לפעמים לא קל ולא נעים, אבל אין דרך אחרת. גם אם נשהה בבית הכנסת מכניסת החג ועד צאתו, גם אם נתפלל כל תפילה במחזור, קדושת היום לא תתקן ולו במעט את הפגיעה שיצרנו. אם התנהלנו בצורה לא נכונה כלפי קרוב, חבר, קולגה, שכן, או אפילו סתם זר שנתקלנו בו – התיקון חייב להתרחש באותו מרחב בו התרחשה הפגיעה: בין שנינו כבני אדם.

יום כיפור הוא יום התיקון האולטימטיבי במסורת היהודית. אבל אפילו הוא לא מתקן את מה שקלקלנו במרחבים הבין אישיים שלנו. שום דבר לא יעזור כאן: לא צום ולא תפילה, לא שופר ולא בגדי לבן. אנחנו עצמנו צריכים לעבוד על היכולות הבין אישיות שלנו, לבקש סליחה אם פגענו, ולחשב מסלול מחדש כדי שזה לא יקרה שוב. הדרך להצלחה – בוודאי להצלחה עם משמעות – עוברת בעבודה נחושה שלנו על יחסינו עם הזולת. קורות החיים אולי לא משקפים את חשיבות התחום הזה, אבל הניסיון הפרקטי בשטח, כפי שמצא המחקר של הרוורד, מוכיח אותה באופן חד משמעי.