כשהכל מתנהל בסדר, אבל תכל'ס אין לנו קשר זוגי
בין אמיר לאורלי הכל בסדר. הם אוהבים, הבית מתקתק, הילדים בסדר, הפרנסה בשפע, אבל עדיין העיקר חסר מן הספר... אורלי מרגישה שתכל'ס אין להם קשר זוגי, אבל אמיר לא מבין על מה היא מדברת. מה עושים?
בין אמיר לאורלי הכל בסדר. הם אוהבים, הבית מתקתק, הילדים בסדר, הפרנסה בשפע, אבל עדיין העיקר חסר מן הספר... אורלי מרגישה שתכל'ס אין להם קשר זוגי, אבל אמיר לא מבין על מה היא מדברת. מה עושים?
קיימות מספר סיבות נפוצות מדוע אנשים מתנהלים בזוגיות באופן שמחבל בסיכוייה לשרוד. פסיכולוגים משרטטים חמישה דפוסי חבלה עצמית שמומלץ בחום להימנע מהם
כשאנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לתקשר עם בן הזוג על כל ההיבטים של עצמנו, נפתחת דלת לרמה חדשה של קרבה בינינו
יש פעמים, אפילו בקשר זוגי טוב ומפרה, שתכונה אחת מרגיזה של בן הזוג, יכולה להשחיר את כל התמונה, להוציא אותנו מהכלים, ולהעיב על הרבה טוב אחר שיש. מה עושים במצב כזה?
שוב ושוב את מעירה לו שלא זורקים גרביים בסלון (או מלאו כל אחת את החסר - מה שמשגע אותה), אבל הבן אדם אדיש, כאילו את אוויר. איך הוא לא מבין דבר כל כך טריוויאלי? מה לעשות? אולי להלחם יותר חזק? אולי לאיים?
בעל מסודר, נקי ומתוקתק, מגיע לפגישת ייעוץ זוגי, ומתלונן שאשתו נורא מבולגנת, שוכחת דברים, משאירה כלים בכיור, לא מקלחת את הילדים, והוא משתגע. הוא חוזר הביתה, אחרי יום עבודה ארוך, מפשיל שרוולים ועושה את כל עבודות הבית במקומה. מי צודק – הוא או אשתו?
מה הייתם מציעים לאשה שיש לה בעל מאד עסוק, שמגיע כל יום מאוחר מהעבודה, עם האף בנייד, תמיד ממהר, ואף פעם לא פנוי לצאת איתה? זה בלי להזכיר שהוא לא מתעניין בה בכלל, לא אכפתי, לא מקשיב, ומתלונן שהיא נודניקית. איך להתייחס לבעל כזה?
כמה קל להגרר למריבה, וכמה מאתגר אחר כך להתפייס. אמנם כל אחד יודע שיש לו חלק במריבה, אך במקביל הוא פגוע, ולא מוכן להיות הראשון שיפייס. מה גם, אם הוא יהיה הראשון שיעשה זאת, זה לא יוכיח שהוא הבעיה?