מהי טענת העם היהודי לזכותו על ארץ ישראל?

אברהם העברי נולד באור כשדים, ארם נהריים (עיראק של ימינו), ומאוחר יותר העתיק את מושבו עם משפחתו לחרן (צפון סוריה ודרום טורקיה של ימינו). שם ניתן לו הצו האלוהי ללכת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", לכנען, שעתידה להפוך לארץ ישראל. פיסת נדל"ן זו זכתה לכינוי "הארץ המובטחת", בשל ההבטחות החוזרות ונשנות לאורך ספר בראשית. 

כבר בשלב זה כוללת היהדות בתוכה שלושה מוטיבים בסיסיים: הבורא, התורה וארץ ישראל. ארץ ישראל אינה בונוס או תגמול עבור טרחה כלשהי. הבורא אינו אומר לאברהם: "בוא, היה לצידי, ואם המונותיאיזם יתפשט בכל רחבי העולם, אזכה אותך במנה הגונה של נדל"ן". ארץ ישראל היא מעין מעבדת ייצור שאברהם ומשפחתו קיבלו, במטרה ליצור בתוכה עם שישמש מופת עבור העולם כולו.

על פי עיקרון יהודי זה, ארץ ישראל הינה מקום מיוחד במינו, ולמעשה המקום היחיד שבו יכול העם היהודי למלא את משימתו להיות עם סגולה - עם לדוגמה. מצב זה אינו יכול להתהוות בשום מקום אחר. 

לפני שנמשיך בסיפור ההיסטורי, נתעכב מעט כדי להבין את הקשר של העם היהודי לארצו.

מקום רגיש

על פי מקורות היהדות, ארץ ישראל הינה מקום מיוחד, ובעל משמעות רוחנית ופוטנציאל אדיר. משכך, היא גם מקום המחייב את היושבים בו להתנהגות נאותה ומתאימה. במילותיו של משה אל העם, שבועות ספורים לפני שעברו את הירדן ונכנסו לארץ, נאמר: כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם [...] תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָנָה (דברים י"א, י-יב).

הארץ ניתנה לעם ישראל אך ורק עבור המשימה המוטלת עליו. אם ינטוש את משימתו, יאבדו את זכותו עליה.

חשוב להבין נקודה זו כבר בשלב הראשוני של העם, משום, שכפי שנראה, זו אחת התובנות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה שלו, וגם אחת הנבואות החוזרות ביותר בתנ"ך: העם היהודי יחיה וישגשג במולדתו - אך ורק אם ישמור על הקוד האתי של חברת המופת, וימשיך בכך את משימתו של אברהם.

במשך כל חלקה הראשון של התורה, מתייחס הספר למסירתה העתידית של הארץ לידיו של העם, והוא חוזר ומאשר כוונה זו. 

ואכן, רש"י, פרשן התנ"ך הגדול בן המאה ה-11, שואל מיד בפתיחת חיבורו, בפסוק הראשון של התנ"ך, מדוע מתחיל הספר באירועי הבריאה? הלא התנ"ך הוא ספר הדת של העם, ולפיכך היה צריך להתחיל בסיפור התהוות העם ובאירועי יציאת מצרים, אז הפכה המשפחה לעם. תשובתו היא, שבעתיד יבואו אומות העולם אל העם היהודי בטענה שהארץ אינה שייכת לו, וששדד אותה מידי הכנענים. כדי למנוע טענה זו, פורשת התורה לפני הקורא את סיפור התהוות העולם והשתלשלות האירועים, כדי להודיע לאנושות, שהבורא הוא זה שהעניק את הארץ לידיו של העם היהודי.

אם נתבונן בהיסטוריה, נראה שכמעט כל אומה בעולם מבססת את זכותה על ארצה על ידי כיבוש. בכל סיפור מופיע עם כלשהו (לדוגמא, אנגלים או ספרדים), שמכניע את ילידי המקום (לדוגמא, אינדיאנים או אמריקאים), נוטל בכוח את הארץ, מיישב אותה, ומעניק לה שם חדש (ארצות הברית של אמריקה). טענת הצדק של רוב האומות במהלך ההיסטוריה היא ש"כוח הזרוע הוא הקובע". השלל, או במקרה זה, הארץ, הולכים למנצח.

העם היהודי, לעומת זאת, מבסס את טענתו על הבטחת הבורא. מי שברא את הארץ – יכול להעניק אותה למי שהוא רוצה. זכותנו עליה הינה זכות מוסרית, שניתנה לנו מאת הבורא, בהיותנו צאצאיו וממשיכי דרכו של אבי האומה. היא אינה נשענת על כוח הזרוע. אמנם אנו נצרכים לעתים להפעלת כוח על מנת לקבל את שהובטח לנו, וכמובן כדי להגן על עצמנו, אך איננו עושים זאת כפי שעושים אומות העולם, במטרה לכבוש ולהתרחב.

מדינת ישראל כיום אינה מדינה דתית, אך עדיין חשוב להכיר בעובדה, שהתנ"ך מצייד את העם היהודי בטענה מוסרית על הארץ. ואכן, אבות המדינה, גם אם לא היו דתיים, היו ספוגים במורשת התנ"ך ובזיקתו העמוקה של העם לארץ.