קודקס ששון: כתב היד היהודי היקר בהיסטוריה הגיע לישראל

יומיים לפני פרוץ המלחמה, ב-5 באוקטובר 2023, נחת בישראל קודקס ששון, ספר התנ"ך העתיק ביותר שהשתמר כמעט בשלמותו, והועבר למשכן קבע ב-'אנו מוזיאון העם היהודי' בתל אביב. בכך בא אל קיצו מסע השבתו לארץ של כתב היד העתיק, שגילו כ-1,100 שנה (מקורו בשלהי המאה התשיעית או בראשית המאה העשירית), מבית המכירות הידוע סותב'יס בניו יורק לארץ הקודש. המבצע להבאתו של הקודקס ארצה, לאחר שנים רבות בהן היה שמור במרתפים פרטיים, התאפשר בזכות המשפטן והדיפלומט האמריקאי בדימוס, אלפרד מוזס, שרכש אותו במחיר של 38 מיליון דולר במכירה פומבית ותרם אותו למוזיאון. מדובר במחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם על כתב יד יהודי.

דווקא בימים אלה, הצגתו של ספר הספרים העתיק, שהשתמר באופן מופלא במשך יותר מאלף שנה, יכולה להעניק לצופים בו מעט נחמה ולהדגיש את הקשר לזהות היהודית, שכל כך הרבה אנשים מתחברים אליה עכשיו. "אנו" (כשם המוזיאון) עברנו משברים רבים וצלחנו את כולם. קודקס ששון, כסמל לשרידותו של העם היהודי, עם הנצח, כמו מכריז בעצם קיומו 'אנו – עדיין פה'.

מפעל המסורה וקודקס ששון

קודקס ששון מכיל את 24 ספרי התנ"ך, מועתקים על דפי קלף בידי סופר יחיד וכרוכים יחד כקודקס, כלומר, כספר מודרני. שלא כנהוג בספרי התורה הכתובים כמגילה ומשמשים בבתי כנסת, בקודקס ששון מופיעים גם סימני ניקוד, פיסוק וטעמי הקריאה בתורה. נוסף עליהם, בשולי הדף ובין טורי הכתוב, מופיעות הערות על מסורת הכתיבה והקריאה בתורה, המכונות "הערות מסורה". קודקס ששון שימש לעיון ולדיוק בנוסח המקרא, קריאתו וכתיבתו, ולא לקריאה ריטואלית בבית כנסת.

באופן כללי, החיבורים המקראיים בעת העתיקה נכתבו ללא סימנים המורים כיצד יש להגות כל מילה, היכן מסתיים כל פסוק ובאיזו מנגינה יש לקרוא אותו. כך נכתבים ספרי התורה המשמשים בבתי הכנסת גם בימינו. מסורת הקריאה בתורה הועברה בעל פה מדור לדור עד למאות השביעית-שמינית, אז החלו להעלות את מסורות ההגייה על הכתב באמצעות סימני ניקוד וטעמי המקרא, בבבל ובמקביל בטבריה. כמו כן, החלו לנסח הערות שמטרתן לשמר גם את מסורות הכתיב והקריאה של המקרא, וכך לשמור על הנוסח הקבוע והמוסכם מפני טעויות בהעתקה. הערות אלו נקראות "הערות המסורה", ומי שעסקו בהן נקראו "בעלי מסורה" או "מסרנים". הערות המסורה נחלקות ל"מסורה קטנה", שהן הערות קצרות ותמציתיות הנכתבות לצדי הטקסט המקראי, ו"מסורה גדולה", שהן הערות המרחיבות את דברי המסורה הקטנה ונכתבות בשוליים העליונים והתחתונים של הדף.

קודקס ששון הוא תוצר של אסכולת המסורה הטברנית (שפותחה בטבריה), לפיה הניקוד מופיע מתחת למילים, והערות המסורה על הכתיב והקריאה בתורה מופיעות לצד הטקסט המקראי ולא בחיבורים נפרדים העוסקים במסורה, כפי שנהגו בבבל.

קודקס ששון מוגדר כעותק המוקדם השלם ביותר של התנ"ך (חסרים בו כ-12 דפים שלמים, לצד כמה חוסרים מקומיים). לצדו מוכרים גם כתר ארם צובא, המתוארך אף הוא לראשית המאה העשירית אך חסר חלקים נרחבים שנעלמו עם השנים, וקודקס לנינגרד המתוארך לראשית המאה ה-11. כתב היד, כאמור, תוארך לסוף המאה התשיעית או ראשית המאה העשירית לספירה, באמצעות בדיקות שנערכו לקלף וניתוח של מאפייני הכתב. בעקבות הבחינה של הערות המסורה, של כתובות ההקדשה שנוספו על הספר ושל תיקונים שונים שבוצעו בקלף עד שלהי המאה ה-14, נקבע כי הוא נוצר במרחב של ארץ-ישראל וסוריה, ושוכלל ונשמר במרחב זה במאות הראשונות לאחר יצירתו. לאורך הדורות עבר כתב היד גלגולים שונים שנתנו בו את אותותיהם. כמה מדפיו אבדו, אחרים ניזוקו, והוא עבר תיקונים חוזרים ונשנים.

גלגולי כתב היד מימי הביניים ועד היום

במהלך השנים נוספו על דפי כתב היד העתיק כתובות המתעדות מעט מקורותיו ומזהות כמה מבעליו. כתובת אחת בערבית-יהודית, המתוארכת לסביבות שנת אלף לספירה, מעידה על כך שנמכר בידי כלף בן אברהם ליצחק בן יחזקאל אלעטאר, בנוכחות שני עדים. הסופר המתעד את המכירה לא ציין היכן נערכה ובאיזו שנה. הוא מברך את הרוכש, יצחק, שאלוהים ישכילהו בתורתו ושיזכה לראות את צאצאיו הוגים בתורה – ואכן, בראש אותו עמוד מופיעה גם כתובת מאוחרת יותר, הפעם בעברית, ובה מעביר יצחק את האחריות על הספר לבניו, יחזקאל ומימון. הוא מכריז שהספר הוא "קודש לה'", כלומר, הקדש (רכוש שאינו פרטי), אוסר על מכירתו ומקלל את מי שיעז למוכרו או לגנבו.

כתובת נוספת מאוחרת יותר, מכריזה גם היא על הספר כקודש לה' ומציינת את הקדשתו לבית הכנסת במאכסין. היא אוסרת על מכירתו ומאיימת על העושה כן בקללה. מאכסין מזוהה כיום עם מרכדה שבצפון-מזרח סוריה, ונראה כי הכתובת נוספה בשלהי המאה ה-14 ואולי מאוחר יותר. לא ידוע היכן היה כתב היד ומי היו בעליו מאז ועד המאה העשרים.

דוד סלימאן ששון היה בן למשפחת סוחרים ובנקאים חובקת עולם שמוצאה בבגדאד. בבגרותו, שקד ששון על איסוף כתבי יד יהודיים עתיקים מרחבי העולם ועל מחקרם. הוא החזיק באוסף הפרטי העשיר ביותר בעולם של כתבי יד עבריים ויהודיים, פתח אותו בפני חוקרים ואף חקר אותו בעצמו. בשנת 1929 קיבל ששון הצעה לרכוש כתב יד של התנ"ך שנטען כי הוא אחד העתיקים ביותר שבנמצא. זהו כתב היד שהגיע לישראל, שלימים נקרא על שמו של ששון. באותה עת הספר היה עדיין בידיים פרטיות באנקרה שבטורקיה. ששון בדק את כתב היד, ולאחר התמקחות רכש אותו תמורת 350 ליש"ט.

במהלך שנות השבעים מכרו צאצאיו של ששון חלקים מאוסף הספרים שלו. בשנת 1978 רכשה את קודקס ששון קרן הפנסיה של עובדי הרכבת הבריטית והוא הופקד בספרייה הבריטית בלונדון, שם הוצג לציבור פעם אחת ויחידה בשלהי שנת 1982, בתערוכה שהוקדשה לכתבי יד עבריים מאוסף ששון.

בשנת 1989 שוב הועמד קודקס ששון למכירה, והיה לכתב היד העברי היקר ביותר שנמכר מעולם ולכתב היד השני היקר ביותר שנמכר עד אותה עת. הוא צורף לאוסף יעקב (ז'אקי) ספרא מז'נבה, שווייץ, איש עסקים ובן למשפחת בנקאים שמוצאה בעיר חלבּ שבסוריה. כאמור, בשנת 2023 נרכש הקודקס בידי אלפרד ה. מוזס, ונתרם לאוסף אנו – מוזיאון העם היהודי, למשמרת עבור העם היהודי כולו.