עלה בגיל 19 להתגייס - מתחילת המלחמה הוא מגויס למען עם ישראל: "אני חי בשביל זה"

כשקיריל קארטניק היה צעיר, הוא ידע שיום יבוא והוא יעלה לארץ ישראל. זה פשוט היה חלק מהחיים שלו, הוא מספר, דבר שידע שיקרה.

בגיל 19 הגשים את החלום. הצעיר היהודי מאוקראינה עלה לבדו לארץ והתגייס ליחידה מיוחדת של מג"ב. לא היה קל בהתחלה, הוא נזכר. הוא למד במכינת עולים, עבד כמאבטח, המצב הכלכלי היה מורכב, המשפחה היתה רחוקה, וכשפרצה המלחמה באוקראינה והם עשו עלייה, נאלץ קארטניק לפרנס את כולם.

"צמחתי מלמטה", הוא אומר בחיוך. אך במקום לשקוע באתגרי היום-יום ובקשיים, החליט קארטניק להפוך את הקושי להזדמנות ולהשיב תודה לחברה הישראלית שקלטה אותו אליה. לפני כשנה וחצי הקים את עמותת "צעירים למען חיפה" המנסה לתת מענה לאוכלוסיית הצעירים בעיר.

"העמותה הוקמה מלכתחילה בגלל הגירה שלילית של צעירים מחיפה", הוא מספר. "הצלחנו לייצר כאן קהילה מדהימה של עולים, בעיקר יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, כולל פרויקטים של נטוורקינג ומפגשים ציבוריים. הרעיון היה לבנות קונספט חברתי חדש שמבוסס על תשתית קהילתית. המהלך הזה לשמחתנו הוכיח את עצמו והוביל לעלייה באחוז העולים שבחרו להשתקע בחיפה".

ואז פרצה המלחמה, ומאז קארטניק וחבריו מגויסים למען הכלל. כ-900 מתנדבים ועוד כ-100 נהגים דואגים בעבודה משותפת ומעוררת השראה לאיסוף ושינוע ציוד או מזון עבור הלוחמים בשטח, כמו גם עבור המשפחות המפונות. בנוסף, הם אחראים על הוצאת משלחות מתנדבים על בסיס יומי לקטיף בשדות העוטף ויישובי גבול הצפון, ומספקים מענה נקודתי עבור צרכים שונים של תושבים. "מהרגע הראשון היה לי חשוב לעשות משהו גדול עבור העם שלי. בשביל זה אני חי", מספר קריל קארטניק.

עד היום סיפקו המתנדבים שלו 500 משלוחי ציוד ומזון ל-70 אלף חיילים, 2,800 מנות למפונים ולבסיסי צה"ל וכ-300 מתנדבים שמסייעים לחקלאים הישראליים. יחד עם אשת התקשורת ויחסי הציבור לימור כרסנטי, שמפעילה איתו את העמותה, קיריל וחבריו הפכו לחמ"ל האזרחי הגדול בצפון הארץ, המהווה סוג של אח קטן לחמ"לים הגדולים והמוכרים דוגמת אחים לנשק. "עבורנו זוהי זכות לקחת חלק במאמץ הלאומי ולתרום את חלקנו".

עד כמה המלחמה שינתה גם את דפוסי הפעילות של העמותה?

"ב-7 באוקטובר, כמה שעות אחרי שהתחלנו להיחשף לעוצמת האירועים, אספתי את כל הצוות בעמותה. החלטנו שמהיום והלאה אנחנו נכנסים לנעלי המדינה ונרתמים בראש ובראשונה למען חיילי צה"ל. תוך זמן קצר הצלחנו לקבץ קרוב ל-1,100 מתנדבים מחיפה והסביבה. אנשים מדהימים אחד אחד שהגיעו מכל קשת האוכלוסיות – עולים חדשים, צעירים, ותיקים. זוהי אולי הגאווה הכי גדולה שלנו. בהמשך, הבנו שמי לא מקבלים מספיק תשומת לב אלו המפונים מהצפון. אצלנו בעיר נקלטו לא מעט תושבים מקריית שמונה ויישובים נוספים. אנחנו מסייעים להם בחלוקה של חבילות מזון והיגיינה, בגדים לצד תמיכה רגשית לילדים ובני נוער".

יותר משלושה חודשים בתוך המלחמה. איפה אתם נמצאים כיום?

"אנחנו לדעתי החמ''ל האזרחי היחיד שממשיך לפעול ללא הפסקה מאז היום הראשון למלחמה. האמת היא שרק הגברנו קצב ככל שעברו הימים. בנוסף לסיוע לחיילים ולמפונים, אנחנו מארגנים אחת לשבוע במשרדי העמותה ערב בינגו עבור התושבים הוותיקים, לצד שיעורי אנגלית ועברית עבור אוכלוסיות המעוניינות לשפר את השפה שלהן. כך אנחנו מנסים לקיים סוג של שגרה".

איך זה מרגיש ברמה האישית?

"אנחנו רואים בעבודה שלנו שליחות. זה מה שכל כך יפה בעם שלנו, שיודע להתעלות ברגעי משבר, ודווקא מתוך מצוקה לעזור זה לזה. הצלחנו לבנות כאן בעיר קהילה אמיתית של מתנדבים שהמשותף לה הוא רצון אמיתי לתרום. זה כל כך מרגש לראות עולה חדש שהגיע ארצה רק לפני חודשיים ולצד הקליטה בארץ החדשה הוא גם מתנדב. זוהי העוצמה הגדולה של החברה הישראלית".

גם ברמה האישית הוא מרגיש שבזכות העוצמה הזאת ננצח. "מדינת ישראל ידעה מצבים לא פשוטים לאורך ההיסטוריה שלה", הוא מסכם. "אני בטוח שכמו שעברנו את פרעה, נעבור גם את זה. אנחנו ננצח במלחמה ונשוב לפרוח".