לא מספיק ששופט לא יסתבך בפלילים. עליו להוות דוגמה אישית

גרגורי קרייס, שופט עליון מקליפורניה, הואשם לאחרונה ב-19 סעיפים של התנהגות פסולה ביניהם אנטישמיות והתנהגות בלתי הולמת מינית. על פי אחד הסעיפים, קרייס כינה סנגור ציבורי "jewboy" ואמר לאשת הסנגור שבעלה 'נראה יהודי' במהלך מסיבה על יאכטה. בהמשך כתב האישום נכתב שהוא אמר לכאורה לאשתו של הסנגור: "אני אפילו לא יודע למה את נשואה ליהודי הזה", ודחף אותו, בלבוש מלא, לתוך המים. אירוע קיצוני זה, ככל הנראה, הינו הקש ששבר את גב הגמל אחרי שנים של מעשים פסולים.

מוסכם על כולם שיש קו מוסרי שאסור לאיש ציבור לחצות, אולם סיפורים כמו זה של השופט מקליפורניה מעוררים שאלה מעניינת – האם השופט הוא איש מקצוע נורמטיבי, שרק מעשים מגונים ופליליים ממש הופכים אותו ללא ראוי לתפקידו? או שמא מצופה ממנו להיות אדם ערכי במיוחד, יותר מרוב העם, גם בחייו האישיים?

אם נחזור אחורה בזמן ונתבונן בעם ישראל בימים הראשונים לבואו לארץ, נראה שהשופטים המקראיים היו מנהיגים עממיים שהתעוררו למשימה לאומית, סחפו אחריהם קהל רחב וניסו לעצב מציאות חדשה וצודקת יותר. לאותם שופטים הייתה התגלות אלוהית, בעקבותיה הם נשלחו להילחם בעבודת אלילים שפיתתה רבים מישראל, ולאחד את העם סביב ערכי התורה. אבל הם נכשלו בהנחלת דרך מוסרית לאורך זמן, וכך חוזר שוב ושוב  הפסוק המעיד על כך: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".

וכך, מיד בסוף תקופת השופטים נולד שמואל הנביא והכתיר את שאול למלך, כדי שסוף סוף יהיה אדם בעל עוצמה לצוות על העם. מכאן ואילך, בעם ישראל קמו מלכים חדשים שבידם הכוח לעשות שינויים בכל הממלכה, לטוב או לרע, כתוצאה מכך, תפקידם של הנביאים קיבל חשיבות עליונה: להיות הנציגים שמנחילים את הדרך המוסרית של העם, נלחמים בעוולות חברתיות, ולא מפחדים להסתכסך למען ערכיהם עם אף אחד, אפילו לא עם המלכים.

במובן הזה, יש דמיון מסוים בין השופט המודרני לבין הנביא המקראי – שניהם אמורים להיות עמודי היסוד עליהם הצדק החברתי נשען בעת צרה, אלה שמוכנים לבוא חשבון עם כל מוקדי הכוח. אם התפקידים דומים, אפוא, אולי דרישות התפקיד צריכות להיות דומות גם כן? הבה נראה מהם התנאים שהתלמוד גורס שחייבים להתקיים באדם כדי לקבל השראה אלוהית ולהיחשב נביא (נדרים לח, ע״א): "אין הקב״ה משרה שכינתו אלא על גיבור, עשיר, חכם ועניו..."

רק רגע. עשיר? למה נביא צריך להיות עשיר? הסבר אחד שאפשר לתת, הוא לפי מה שכתוב במסכת אבות: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". כלומר, נביא לא צריך להיות עשיר בכסף, אלא הוא צריך להסתפק במה שיש ברשותו. אם הנביא יהיה עסוק כל הזמן במה שחסר לו – הוא לא ירדוף צדק חברתי, הוא רק ירדוף רווח אישי. אך למרות הפירוש הנחמד הזה, בכל זאת ניתן לפרש 'עשיר' באופן מילולי – אדם שיש לו ממון וכסף. וככה מסביר הרב חננאל אתרוג: "נביא גם איננו אדם שהמיר עולם של חומר בעולם של רוח. איש הקודש יוכל להיפגש בדבר הנבואה רק אם רוחו שולטת בעולם החומר ומעצבת אותו לפי צרכיה. למעשה, נביא איננו צריך להיות איש עשיר או בעל זרוע בפועל, אולם הוא נתבע להיות מסוגל לגייס הון רב או להשתמש בכוח פיזי, אם מטרותיו דורשות זאת. נביא חייב לדעת לתעל את כוחות החיים לאותם כיוונים שבהם הוא מעוניין".

אם ניקח הסבר זה ונעתיק אותו לתפקידו של השופט המודרני, נוכל לומר כך: עושר זה כוח ממשי ופיזי. שופט הוא בעל כוח מתוקף תפקידו, ולכן חובה עליו לדעת להשתמש בסמכותו העוצמתית למען הצדק והמשפט. כמו כן, עליו להיות מסוגל להחזיק בעושר מבלי להיות מושפע ממנו לרעה. אכן, כוח ועושר נוטים להשחית. כשאדם יודע שהוא היחיד שיכול לשים לעצמו גבולות – פעמים רבות הוא בוחר לפעול למען טובתו האישית.

כנגד סכנה זאת, שתי תכונות הכרחיות נוספות עבור הנביא המקראי הן גבורה וענווה. הרמב״ם מסביר כך: "...אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד...". אף אחד לא מצפה משופט להיות מלאך שכל כוונותיו טהורות, בסופו של דבר גם הוא בן אדם. אך לא משנה כמה הפיתויים חזקים – שופט צריך להיות אדם שמסוגל להתגבר עליהם. ולמה הוא צריך ענווה? כדי שיוכל לתת יחס מכבד לאחרים, לייחס להם חשיבות לא פחות גבוהה ממה שהוא מייחס לעצמו.

שופט צריך תמיד לראות את עצמו כשליח, כמשרת של עמו – ולא כאדם ראוי יותר. יחס מתנשא מצד שופט, קל וחומר יחס אנטישמי אלים, מצביע על לקויות חמורות בהתאמתו לתפקיד. המקרה של גרגורי קרייס הוא אמנם קיצוני, אך השאלות שהוא מעורר רלוונטיות גם למקרים מתונים יותר, לא רק בארה״ב אלא גם לארצנו. האם אנחנו מציבים לשופטים שלנו רף גבוה מספיק?