יום הזיכרון לחללים שמקום קבורתם לא נודע חל ביום פטירת משה רבנו. מדוע?

תא"ל ארלוזור ("זוריק") לב ז"ל היה מפקד בסיס רמת דוד כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. בלילה שבין 8-9 באוקטובר 1973, הותקף הבסיס בטילי קרקע סורים. אחד הבתים שבשיכון המשפחות בבסיס נפגע, וטייס סקייהוק נהרג. לב לא היסס לרגע והצטרף למבנה של מטוסי סקייהוק שיצא בתגובה בבוקר יום שלישי, לתקיפה בפורט סעיד שבמצרים. הוא היה מספר 2 בטייסת. המבנה תקף ולאחר מכן נראה מטוסו של לב מתרסק לתוך מימי הים התיכון. שני מבנים של מטוסים הופנו לאזור, ושני מסוקים נשלחו לחילוץ, אך ללא הועיל. במהלך ניסיונות החיפוש אף נפגעו מטוס ומסוק מאש נ"מ של האויב. למחרת הנפילה זיהו תצפיות של צה"ל סירת הצלה צהובה בים, ומסוק נשלח לבדיקה. בחיפושים שנערכו לאורך החוף נמצא רק חלק אחד ויחיד שזוהה בוודאות כשייך למטוסו של  לב, אך לו עצמו לא היה כל זכר. לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, נערכו כמה מבצעי חיפוש באזור בניסיון לאתר את מטוסו של לב, אולם החיפושים לא העלו דבר. שרידי גופתו של תא"ל ושרידי מטוסו לא נמצאו עד היום.

תא"ל ארלוזור לב ז"ל הוא אחד מתוך מאות נעדרים חללים שמקום קבורתם לא נודע, אחת הסוגיות הרגישות והכאובות בתולדות המדינה בכלל ובצה"ל בפרט.

מסתבר כי עד מלחמת יום הכיפורים, לא היה בצה"ל מערך מסודר לאיתור נעדרים, למרות שבחיל האוויר יזמו עוד במהלך הקרבות הקמת צוות שיעסוק באיתור נעדרים מצוותי האוויר שלא שבו לבסיסיהם, כמו ארלוזור לב.

בשבוע האחרון של אוקטובר 1973, עלו מתוך הרישום מספרים בלתי סבירים של כמה אלפי נעדרים בעקבות המלחמה, ובסופו של דבר, לאחר מפקד כללי בצבא, התקבלה התמונה האמיתית של מספר הנעדרים (כולל כאלה שהיו בשבי) – יותר מ-1,000 נעדרים ושבויים.

בשטחי הלחימה בגולן התחילו לערוך סריקות נרחבות כדי למצוא את כל חללי צה"ל, בשיתוף אנשי הרבנות הצבאית, ואכן, גופותיהם של רוב הנעדרים נמצאו בסריקות האלה. גם בסיני נערכו סריקות דומות, וחלק קטן מהנעדרים נמצא שם. כאשר חזרו השבויים ממצרים ומסוריה, עודכנו רשימות הנעדרים והתברר שבגולן אין לחיל-האוויר נעדרים, ולכוחות היבשה יש כמה בודדים. בסיני נותרו כ-400 נעדרים שלא היה ידוע מה עלה בגורלם.

ברבות השנים התמסד הצוות לאיתור נעדרים - אית"ן והחלו להתפתח תורת פעילות ושיטות פעילות לאיתור נעדרים בצבא בעת מלחמה. עם חתימת הסכם השלום עם מצרים נקבע שיהיה אפשר להמשיך בפעילות איתור הנעדרים גם בתחום מצרים ובעזרתם של המצרים. פעילות זו הביאה להחזרת גופות כמה מהנעדרים, ונמשכת עד היום במטרה למצוא את כולם.

נכון לשנת 2023 (לפני מלחמת "חרבות ברזל"), ישנם 564 נעדרים מתוך חללי מערכות ישראל שמוכרזים מקל"נים – נופלים שמקום קבורתם לא נודע. הכרזתו של נעדר כחלל שמקום קבורתו לא נודע היא בסמכותו של הרב הצבאי הראשי והיא נעשית רק לאחר שהושגו הוכחות חותכות לכך שאכן מדובר בחלל.

לאחר מלחמת העצמאות, הרבנות הצבאית קבעה כי  יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, יתקיים ב- ז' באדר (השנה ב-ז' באדר ב'), משום שלפי המסורת היהודית, משה נפטר ביום זה ומקום קבורתו, כמו מקומם של חללי צה"ל - אינו ידוע.

בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, ישנה חלקה הנמצאת בסמוך לרחבת הטקסים, ובה מצבות זיכרון אישיות, המשמשות מעין קבר לנופלים שלא נמצאו. מדי שנה ב-ז' באדר נערך במקום טקס אזכרה ממלכתי. ב"גן הנעדרים" במקום, עומד כותל זיכרון הנושא את שמותיהם של החללים שנפלו בגבולות הארץ ומחוצה לה משנת 1914 ואילך.

במהלך הדורות הפך יום ז' באדר ליום מיוחד גם בעבור ה'חברה קדישא', בו הם מסכמים את השנה האחרונה, מתפללים תפילות מיוחדות, צמים ואף יוצאים לבתי הקברות כדי לבקש סליחה ומחילה מהנפטרים.

על תעלומת קברו של משה, שנפטר על הר נבו, אנחנו שומעים בספר דברים: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל-פִּי ה'. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים, לד, ה-ו).

בתלמוד, במסכת קידושים כתוב: "בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד.... מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש". חז"ל קבעו כי יום פטירתו של משה היה ב-ז' באדר, לאחר שחישבו את התאריך על סמך תיאור האירועים שלאחר פטירתו של משה בספר יהושע (פרק א ופרק ד): בני ישראל חצו את הירדן ב-י' בניסן, בתום שלושה ימי הכנה ולאחר שהסתיימו 30 ימי האבל על משה. לכן, יום פטירתו של משה היה 33 ימים קודם לכן – ב-ז' באדר.

התלמוד קובע כי יום זה הוא לא רק יום הפטירה של משה אלא גם היום בו נולד! לקראת סיום דבריו של משה לעם לפני מותו כתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא-אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא". מכאן, מסיקים חז"ל שביום זה ממש הסתיימו 120 שנים מלידתו. כלומר, בחייו הייתה בחינה של סגירת מעגל מלאה ממש, בשל צדקותו.

ומה הסיבה לכך שמקום קברו של משה אינו ידוע לנו עד היום?

על פי הכתוב בגמרא במסכת סוטה, הקב"ה ידע שבית המקדש עתיד להיחרב והעם יוגלה מארצו, ולא רצה שהעם יגיע לקברו של משה ויתחנן אליו שיבטל את רוע הגזירה, וכך החורבן לא יקרה משום ש'חביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם' והקב"ה לא יוכל שלא להיעתר לבקשו של משה. פרשנות נוספת גורסת, שאם היה ידוע מקום הקבר, הוא היה הופך חס וחלילה לאתר עלייה לרגל, והיה חשש שיתקיים בו פולחן של עבודה זרה.

המסתורין סביב מקום קבורתו של משה נגזר מכוח צו אלוהי. חוסר הידיעה של משפחות החללים היכן קבורים יקיריהם, גורם לצער עצום שלא נגמר. כאשר מצליחים לפענח תעלומה של נעדר ולהצביע בוודאות על מקום קבורתו – המשפחה חשה הקלה רבה, גם אם עברו מאז עשרות שנים, ולכן הפעילות לאיתור נעדרים נמשכת ללא הרף. את קברו של משה, להבדיל, אנחנו לא מנסים לאתר.