מה הניע את אביגדור קהלני בקרב עמק הבכא?

אם ישבתם לצפות בטקס המשואות השנה, מן הסתם שמתם לב לאחד המשיאים שזכה למחיאות כפיים סוערות במיוחד: אביגדור קהלני. קהלני, שמילא שלל תפקידים צבאיים וציבוריים בכמעט שמונים שנותיו, חרוט בספר ההיסטוריה של מדינת ישראל במיוחד בגלל החלק המכריע שמילא בקרבות מלחמת יום הכיפורים. 

אותה מלחמה מפתיעה ושוברת לב, שהזניקה מתפללים בעיצומו של החג אל נקודות הגיוס, והטילה אימה ארוכה ואבל ארוך אף יותר על מדינת ישראל, הייתה משופעת בגיבורים. לא לשווא חולקו יותר מחמש מאות צל"שים ועיטורים בעקבותיה, יותר ממאה מהם לחיילים שנפלו בקרב. ועדיין, גם בנוף ההרואי המדמם שהייתה המלחמה הזו, בלטו במיוחד מעשיו של קהלני, שקיבל על פועלו במלחמה את העיטור הגבוה ביותר של צה"ל - עיטור הגבורה. 

עם פרוץ מלחמת יום כיפור היה קהלני מפקד גדוד טנקים ברמת הגולן. אחרי ארבעה ימים של קרבות בלימה נואשים, צה"ל איבד חלק עצום מהמפקדים והטנקים בשטח, והסורים כבשו חלק מהעמדות הישראליות וכבר היו מרחק עשרות מטרים בודדים מכוחותינו. קהלני נשלח עם קומץ טנקים להחליף יחידה אחרת שתחמושתה אזלה. בתושיה וביעילות, הוא הצליח לא רק להשמיד את הטנקים הסוריים שנקלעו בדרכו אלא גם לקבץ את כל הטנקים שנותרו בגזרה, שרידים מיחידות שונות שהתפרקו, ולהתקדם להסתערות לעבר הסורים המצויידים היטב. 

"כל הטנקים באזור הצטרפו לרשת הקשר שלי ויכולתי להשפיע עליהם אישית. ובכל זאת לא עלה בידי להניעם להסתער על הגבעה", כתב לימים קהלני בזכרונותיו. "חששתי מפני הבאות. הייתי אולי היחיד שזיהה דרך פתח הוואדי את עשרות הטנקים שנעו לעבר הגבעה… אך החלו ראשוני הסורים מתמקמים מולנו ויורים בנו, חשתי בבירור שאנו עומדים על סף בריחה מבוהלת מן השטח".

יום לחימה חמישי ברציפות. הלוחמים מותשים ומיואשים. חדשות רעות זורמות מכל חזית. מה עושים? לקהלני היה ברור: הוא חייב למצוא פתרון. "לא ייתכן שניסוג. עלי למצוא את השפה ואת הסגנון שיניעו את לוחמי להסתער יחד איתי". 

והוא מצא. כשהוא מציין בפני הלוחמים את האומץ של הלוחמים הסורים ושהם בוודאי טובים מהם, הוא הסתער ראשון והצליח לגרום לשאר הטנקים לבוא בעקבותיו. בקרב עיקש, עם נפגעים רבים, הכוחות של קהלני הדפו את הסורים והחלו להשתלט מחדש על העמדות הישראליות שנכבשו קודם לכן. כשהשתרר סוף סוף השקט באזור עמק הבא, אמר המח"ט יאנוש בן גל לקהלני בקשר: "אתה גיבור ישראל". אחרי המלחמה, כאמור, הוא קיבל את עיטור הגבורה. והשנה, יובל שנים בדיוק אחרי מלחמת יום הכיפורים, הוא כובד גם בהשאת משואה ביום העצמאות. 

מה הייתה גדולתו של קהלני בקרב עמק הבכא? ובכן, הוא הצטיין בתכונה שאפיינה חיילים רבים שמצאו עצמם במצבי קצה במלחמת יום הכיפורים אבל סרבו לוותר. הכוחות של קהלני היו שבורים ורצוצים. הוא יכול היה להסתפק בנסיון לבלום את הסורים המתקדמים. הוא לא היה חייב להסתער קדימה ולהדוף אותם. לרשותו עמדו כוח נחות מספרית בהרבה מזה של הסורים, והתחמושת הייתה כה מצומצמת שהיה להם להפעיל שיקול דעת לפני כל ירי פגז.

ועדיין, קהלני לא הסתפק בלעשות מה שהיה סביר לצפות ממנו שיעשה. הוא עשה הרבה יותר.

המשנה בפרקי אבות, מסכת מלאה בהדרכות ועצות לחיים, מצווה עלינו: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". 

מהו מקום שאין אנשים? לא מדובר במדבר, גם לא בערבות אנטארקטיקה. מקום שאין אנשים, מסבירים מפרשינו, הוא מקום בו אין מנהיגים. אין מי שישב בראש ויתן הוראות. במקום כזה קל להגיד 'למה אני?' להצטנע, אפילו. לחשוב שתפקיד המנהיג גדול עלי. 

לא ולא, אומרים לנו חכמינו. אם אין מי שינהיג, אין מי שינחה, אין מי שיזיז עניינים - אזי התפקיד הזה הוא שלך. חובתך לנסות למלא אותו, ולא לפזול לצדדים ולחכות שמישהו אחר יתנדב במקומך.

וזה, בדיוק, מה שעשה קהלני בעמק הבכא.  "סא"ל קהלני, בכושר מנהיגותו ואישיותו, נתן דוגמה אישית לחייליו, שהיו על סף שבירה. הוא הסתער ראשון… הכוח כולו נע אחריו והצליח לכבוש מחדש את העמדות הסוריות השולטות, שהוו עמדות-מפתח לגזרה כולה", כך נכתב בנימוקי עיטור הגבורה שקיבל. 

קהלני לא ברח מאחריות בעמק הבכא אלא לקח אותה בשתי ידיים. הוא השתדל להיות איש ובכך הציל את החזית הצפונית במלחמה. מורשת זו הבטיחה שהמשואה שהדליק השנה, תחשב בעיני כל לאחת המוצדקות בתולדות המדינה.