כל חיי הייתי רזה – עד שהתגייסתי לצבא

כל חיי כילדה ונערה הייתי רזה. רזה מאוד. דימוי גוף שלילי לא היה אף פעם עניין מבחינתי. הג׳ינסים הכי קטנטנים ואופנתיים תמיד עלו עליי בלי כל בעייה ואף פעם לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים על מה שאני אוכלת מחשש שאשמין. כל זה השתנה כשהתגייסתי לצבא. הגוף שלי השתנה וכנראה גם הנטייה להשמנה שלו, וזאת בצד השינוי התזונתי הכמעט בלתי נמנע בצבא, שהגיש אוכל מלא שמן ופחמימות. במהלך שירות של שנתיים עליתי עשרה קילוגרמים והיה לי קשה מאד להתמודד עם השינוי הזה. לראשונה בחיי הייתי חושבת פעמיים איזה בגד אלבש והאם הוא יחמיא למבנה גופי החדש. חלק מהבגדים שאהבתי כבר לא עלו עליי, ופתאום התחלתי לחשוב ולחשב מה וכמה אני מכניסה לפה שלי ולהשוות את עצמי לאחרות: מי רזה יותר ומי פחות.

השינוי הזה היה קשה לי מאד וגרם לחוסר ביטחון שמנע ממני להישיר מבט לחיילים או לבחורים שהתעניינו בי. באופן כללי, הייתי מכונסת ומסוגרת יותר בעצמי בשנתיים האלה של השירות הצבאי. כשהשתחררתי מהצבא החלטתי שהגיע הזמן לעשות שינוי אמיתי. אחרי שניסיתי ללא הועיל להמנע מפחמימות ולבצע הליכות על בסיס יומיומי במהלך הצבא, להצטרף לקורס מאמנות כושר. במהלך הקורס למדתי איך לאכול נכון ומאוזן מבלי להרעיב את עצמי ואיך להתאמן באופן שעושה לי כיף וגם מביא לי תוצאות. זה לקח לי בערך תשעה חודשים אבל הצלחתי להגיע לתוצאה שייחלתי לה. ירדתי במשקל, התחטבתי, ויותר מכל, רכשתי לי הרגלים חדשים ובריאים לכל החיים.

בפרשת השבוע, פרשת חיי שרה, מסופר על מותה וקבורתה של שרה אימנו. אברהם אבינו שהיה בעלה מתארגן על קבורתה במערת המכפלה ומעוניין לרכוש חלקה לקבורה מעפרון החתי. עפרון החתי הכיר וכיבד את אברהם אבינו ורצה ״לעשות לו מחיר״. הוא הציע לו הנחה משמעותית על חלקת הקבורה של שרה אישתו, אבל אברהם אבינו התעקש לשלם מחיר מלא, עד השקל האחרון, כדי שאף אחד לא יוכל לטעון שאותה חלקה לא באמת שייכת לו. שמעתי פעם שבעומק המאורעות האלה, יש מסר עבורנו שאומר שיש דברים בחיים שאנחנו נדרשים לשלם עליהם מחיר מלא, בלי שום קיצורי דרך, וזאת כדי שהם יהפכו להיות שלנו לכל החיים. אף אחד לעולם לא יוכל לטעון אחרת או לקחת מאיתנו את הדבר ששילמנו עליו ממש עד השקל האחרון (או עד טיפת הזיעה האחרונה).

במהלך המסע הארוך שלי, שכלל שנתיים של נסיונות כושלים לרדת במשקל ועוד תשעה חודשים של נסיונות מדויקים יותר שבסופו של דבר הובילו לתוצאה המיוחלת, שילמתי מחיר מלא. כמה שהתפללתי לקיצורי דרך, באותה נקודת זמן, זה כאב לי שאף אחד לא הקל עליי. האימונים היו מאתגרים עבורי, הבחירה לחתוך סלט ולבשל אוכל בריא על פני איזה קורנפלקס עתיר סוכר ומזדמן, הייתה לי מאוד מאתגרת ולא פשוטה ובכל פעם מחדש הייתי צריכה ״לקלף״ את עצמי מאזור הנוחות שלי ולנסוע לפעמים בשני אוטובוסים לסטודיו בו התאמנתי. נפלתי וקמתי מאות פעמים בדרך לגוף החזק שחלמתי עליו. היו לי המון רגעים בדרך שהרגשתי שלעולם לא אגיע לתוצאה הרצויה ובכל זאת הייתי צריכה לבחור שוב ושוב להמשיך אל תוך אי הידיעה ואי ההבטחה שזה ישתלם מתישהו.

בדיעבד אני מודה ושמחה על כך ששילמתי מחיר מלא ושהדרך שלי אל התוצאה המיוחלת לא הייתה קלה ומהירה. במהלך הדרך הזו רכשתי כלים פיזיים, תודעתיים ורוחניים שלא ידעתי אז שילוו אותי לאורך כל חיי. הידע שרכשתי בתחומי הכושר והתזונה, הכלים שרכשתי שלימדו אותי איך לקום מנפילה בכל פעם מחדש, איך לפתח מידה של סבלנות ואמונה שהסבלנות הזו תשתלם מתישהו ואיך להיות קשובה לעצמי כשמה שאכלתי לא מספיק לי, או כשאני צריכה לשנות משהו בתכנית האימונים שלי, כל אלו נעשו שלי לכל החיים.

היום כשאני בהריון ויש לי שני ילדים קטנטנים ואני מנהלת אורח חיים מאוד עמוס ומאתגר, אני בכל זאת מצליחה למצוא את הזמן והמוטיבציה לבצע כמה אימונים קצרצרים מהבית בכל שבוע ולשמור על תזונה פחות או יותר טובה ומאוזנת. יש לי כמובן גם תקופות שבהן אני אוכלת פחות טוב או מצליחה להתאמן פחות, אבל בזכות הכלים שרכשתי אני מצליחה לחזור למסלול גם אחרי שסטיתי ממנו ולא מתרגשת כל כך מכל סטייה.

הכלים האלה ששילמתי מחיר מלא של יזע, דמעות, מאמץ, יגיעה, כסף וסבלנות עבורם הם גם מה שאיפשר לי להיות מאמנת כושר מכילה וקשובה למתאמנות שהיו לי לאורך כמעט 13 שנה בהן אימנתי. הייתי מאמנת טובה כי הבנתי בדיוק איפה המתאמנות שלי נמצאות. הייתי שם, עברתי את מה שהן עברו וחששתי ממה הן חששו ממנו. כשיצאתי לדרך כמאמנת כושר בער בי ללמד נשים נוספות איך להגיע לתוצאה המיוחלת באמצעות אותם הכלים שאני רכשתי לאורך המסע ולהראות להן שזה בהחלט אפשרי וזה לא חלום רחוק. רציתי להיות עבורן הדמות והקול המחזק, המלמד, החיובי והמאמין שמלווה אותן לאורך הדרך שלהן עד ליעד המיוחל וגם לאחר מכן, כדרך חיים. זה קול שלא ממש עמד לרשותי במהלך הדרך שלי והייתי צריכה להמציא אותו בראשי בכל פעם מחדש.

אני לא אברהם אבינו כנראה. עד היום אני אוהבת את הדרך הקלה ומייחלת אליה בחיי. אני שמחה לקבל הנחות כשמציעים לי אותן ולא ששה מיד לשלם מחיר מלא על כל דבר שאני רוצה לרכוש (גשמית או תודעתית). עם זאת, למדתי שכשהחיים לא עושים לי הנחות, כנראה שיש לי איזו שליחות מיוחדת שעליי לעבור מסע ולרכוש כלים כדי לבצע אותה בהצלחה, ובשביל זה צריך לשלם מחיר מלא.