"אני רוצה לעשות הסבת מקצוע לפסיכולוגיה, אבל אין לי כוח!"

שאלה:

יש לי משרה מצוינת בחברה שבונה תוכנות לניהול תחבורה והיסעים. השכר גבוה, אבל העבודה משעממת אותי לגמרי. אני כבר כמה שנים שם. מה שבאמת הייתי רוצה לעשות זה משהו עם אנשים, לעזור לאנשים ממש, אבל זה דורש המון. התחלתי בכלל בתואר ראשון משולב, פסיכולוגיה ומנהל עסקים ברופין, אבל אין מה לעשות עם פסיכולוגיה בלי תואר שני. אין לי מושג איך עמדתי בלימודים האלה אז, אבל עכשיו זה ממש לא אפשרי. עבודה ולימודים ביחד, ולשבת שוב לשמוע הרצאות, לקרוא המון חומר, לכתוב תזה, וכל ההכנה הזאת... מצד אחד, הסבה לעבודה כזאת תיתן לי המון סיפוק כל החיים, זה חלומי, אבל מצד שני – מאיפה אקח כוחות לכל הכאב-ראש הזה?

תשובה:

 לצורך העניין, ננסה להפליג למחוזות אחרים לגמרי. היסטוריה קצרה של הסיפור של חנוכה: היוונים כובשים את ארץ ישראל, ולא מוכנים לאפשר ליהודים לחיות את החיים שלהם כפי דרכם. משום מה, זה מאיים עליהם, אולי הם חוששים לנאמנות היהודים לשלטון. מבחינת היהודים, גזירות היוונים בלתי אפשריות להמשך היהדות. היוונים הבינו איפה הכוח  של היהדות, ואסרו עליהם למול את בניהם, לנהל לוח שנה עצמאי (כל החגים), ולקיים את השבת כיום מנוחה. זה חרה ליהודים מאד, אבל מה יעשה עם קטנטן מול אימפריה? בית חשמונאי הייתה קבוצה הזויה, שהאמינה שהיא תוכל לצאת לקרב מול האימפריה היוונית ולנצח. איכשהו זה עבד, וכל שנה אנחנו חוגגים את ההצלחה הזאת בימי החנוכה. חוגגים, וגם נזכרים שאפשר לעשות משהו שהוא בלתי אפשרי. כיצד? הרי זו סתירה פנימית במשפט! מה היה החשבון שלהם? האם הם באמת היו הזויים ש''בטעות הלך להם קלף''?

עד שאנחנו מספרים סיפור בן 2,300 שנה, יש לנו סיפור ידוע בתנ"ך, מלפני כמעט 3,000 שנה, כשמחנה פלישתים יוזם מלחמה מול מחנה ישראל, וגוליית הפלישתי מציע לשאול המלך לבחור נציג לקרב אישי מולו, שיכריע את המלחמה בין ישראל לפלישתים. אף אחד לא מוכן להתייצב לקרב מול הגיבור הזה, מלבד נער צעיר בשם דוד, שבכלל לא היה מגויס, אלא הגיע לשטחי הכינוס בשליחות אביו, כדי להביא חבילת אוכל וממתקים לאחיו. בלית ברירה, שאול מקבל את דוד לשיחה, שבה דוד מציע להתנדב לתפקיד. שאול יודע עד כמה לא אחראי מצדו יהיה לקבל את הנציג הזה, ובראיון הוא שואל את דוד איך ישתוו הכוחות. "נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו", מקשה שאול (בשמואל א' י"ז ל"ג). שאול משתכנע מתשובת דוד, שולח אותו, ואכן דוד מספק את התוצאות, כידוע, להפתעת כולם. מה שכנע את שאול? האם הייתה בשאלתו טעות מתמטית בחישוב הכוחות? לא, התשובה באה מכיוון אחר לגמרי. דוד היה מאד נחוש שהניצחון מגיע לנו, והוא מדבר בשם אמונה ובטחון גדולים בצדקת הדרך. אבל איך זה קשור למציאות, שדורשת הצלחות מוכחות למעשה? דוד מספר לשאול על קרבות בלתי אפשריים מול אריה ודוב שבאו לגנוב כבשים מעדרו, והוא ניצח בהם. העוול היה גדול מדי אם הוא לא היה מנצח. הוא פעל מתוך תחושת חוסר ברירה, מתוך הבנה שאין אופציה אחרת מלבד להצליח. אין לי כוחות? יש לי כוחות, כי אני מוכרח שיהיו לי!

התנ"ך מספר את זה כדי ללמד אותנו שאי אפשר לחשב כוחות אנוש בחישובי הפיזיקה והמתמטיקה הרגילים. כוחות נפש אינם וקטורים. יש כל כך הרבה מקרים בהיסטוריה שבהם אחרי אמירה נחרצת של "אין לי כוח", התברר שזו הייתה הערכת חסר, טעות. החשבון היה נכון, אבל נפש האדם וגופו פועלים מעבר לחשבון. אבל יש תנאי שבו זה עובד, שבו אדם מצליח להתגבר על החולשה, והוא האמונה שאני בדרך ללא מוצא.

בתפילה מיוחדת שחיברו חכמי התקופה ההיא לימי החנוכה, אנחנו מודים לא-להים על "הנסים והגבורות" ומספרים איך "מסרת גיבורים ביד חלשים". כלומר- החשמונאים היו חלשים, ביחס לכוח של היוונים. אז מיהו הגיבור בסיפור? החשמונאים השתמשו בתכונת הגבורה. למדנו מכאן שהגבורה היא שימוש במאגר כוחות אלטרנטיבי, מאגר שלא יכולתי לקחת בחשבון, ולפעמים כלל לא ידעתי על קיומו.

לכן, כל סיפור השמן בחנוכה, שכד קטן וטהור התגלה, והוא הספיק לשמונה ימים, הוא סיפור על תגלית כוחות לא ידועים. הערכנו, בצדק, שייגמר השמן, שתכלה האנרגיה, והסתבר שהייתה לנו הערכת חסר. זה כמעט כמו למלא מיכל דלק בשלושים ליטר, ולנסוע אתו 5000 קילומטר. זה גם משל לכוחות הנפש שבתוכך. אגב, זה הרמז בסופגניות המטוגנות בשמן בחנוכה.

בנפש האדם יש מחסני חירום נסתרים, המלאים בכוחות. הם נפתחים רק בפני אנשים שנוהגים במידת הגבורה. אנשים אחרים לא יגיעו למחסנים הללו. מה מביא אדם "חלש", ש"אין לו כוחות" להצליח לפתוח את המחסנים האלו? תחושת ה"אין ברירה", "אי אפשר אחרת". מצב מצב שבו "החלש יאמר: גיבור אני!" (ספר יואל, פרק ד' פסוק י').

ברגע שאצלך התחושה תגיע למצוקה...להרגשה שאין לך יותר אפשרות לעבוד במקום העבודה הזה, שהמילוי לנפש לא מתקבל, שמשמעות החיים לא מתמלאת, שאי אפשר יותר למשוך את המצב הנוכחי, אז ייפתחו מאגרי החירום בנפשך, ותימצא בך הגבורה לעמוד בכל המשימות הקשות או המעצבנות של התואר השני. בכל רגע של חולשה, יהיה לך צורך להיזכר במטרה היפה, ובאלטרנטיבה האחרת הקשה עד בלתי-אפשרית לך, ואז פתאום יתגלו כוחות חדשים ורבים במעמקי נפשך, כאלה שלא ידעת על קיומם. בהצלחה!