למה תמיד כדאי לתת צ'אנס שני – לאחרים וגם לעצמנו

יותר מידי עובדים נמצאים במילואים או בחופשת לידה, והחלטתם לתת לסיוון, הג'וניורית, אחריות על פרויקט גדול מסוג שהיא טרם התנסתה בו. היא התלהבה, הבטיחה שלא תתאכזבו – אבל התוצאות היו מאכזבות בכל קנה מידה.

או אולי זה קרה לכם כשהמעצב הגרפי הקבוע איתו אתם עובדים הודיע שהפעם הוא ממש לא זמין בטווח הזמן שאתם צריכים, והחלטתם הפעם לתת את מיקור-החוץ הזה לפרילנסר חדש עם תיק עבודות מבטיח – אלא שההבטחה הזו לא התגשמה בעבודה חסרת ההשראה שהוא הגיש, שלא התאימה בשום צורה לצרכי הארגון.

מה עושים כשאנחנו נותנים צ'אנס מקצועי למישהו והוא פשוט לא עומד בציפיות?

חכמת היהדות מלמדת אותנו שאם מתייאשים אחרי צ'אנס ראשון, הרבה פעמים זה הפסד לכולם. גם לכם, גם לאדם שמולכם. היהדות רואה את האדם כיצור דינמי, המסוגל לתקן, לצמוח ולהשתנות. מושג התשובה, אחד היסודות המרכזיים ביהדות, מלמד שאין כשלון שאין ממנו חזרה – ויותר מכך, שבזכות הכשלון מגיעים למקום טוב יותר.

בעולם הקריירה והעסקים, מתן צ'אנס שני לעובדים, לשותפים וגם לעצמנו, זה לא עשיית טובה אלא השקעה חכמה. אנשים שלומדים מטעויותיהם ורוצים להשתפר, פעמים רבות הופכים למוצלחים יותר. התלמוד אומר: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מ"ג ע"א). כלומר, דווקא מתוך הכשלון מגיעים ידע ומומחיות אמיתיים.

לפי מחקרים בתחום הניהול, תרבות ארגונית המעודדת למידה מכישלונות משפרת את ביצועי הארגון כולו. לדוגמה, פיטר דרוקר, מאבות הניהול המודרני, טען כי "ארגון שבו לא נכשלים מעולם, הוא ארגון שבו גם לא מנסים דברים חדשים". מייקל לומברדו ורוברט אייכינגר, מומחים לפיתוח מנהיגות, הצביעו בספרם The Leadership Machine  על כך שאנשים מצליחים הם אלה שלמדו מכישלונותיהם והשתמשו בהם כמנוף לצמיחה. במילים אחרות, כשלונות הם לא רק תקלה שלפעמים אפשר להתעלם ממנה ולנסות שוב: הכשלונות עצמם מעצבים הן את התרבות הארגונית שמעודדת למידה והתנסות, והן את הפיתוח המקצועי של מי שעשה את הפשלה.

כתוצאה מכך, כשמנהלים נותנים הזדמנות שנייה לעובד, הם לא רק משדרים מסר של אמון, אלא גם מעודדים חדשנות ושיפור ביצועים. כך לדוגמה, תאגידים מובילים כמו גוגל ואמזון מטפחים תרבות של ניסוי וטעייה, מתוך הבנה שהדרך להצלחה רצופה בכישלונות. ארגונים שמאמצים גישה כזו מצליחים לשמר עובדים מוכשרים לאורך זמן ולבנות צוותים חזקים ומחויבים.

חשוב לציין כי מתן הזדמנות שנייה אינו תהליך עיוור. לא נאמר לסיוון פשוט: 'לא נורא, בפעם הבאה תצליחי'. לא ניתן עבודות נוספות לפרילנסר הצעיר בלי מילה על האכזבה שלנו מהעבודה הראשונה שהגיש. יש להגדיר ציפיות ברורות, להציב יעדים מדידים ולספק תמיכה מקצועית. לעיתים, עובד שנכשל במשימה מסוימת עשוי לפרוח כאשר תותאם לו משימה אחרת. במקום לשאול "האם הוא מתאים?", כדאי לשאול "מה אני יכול לעשות כדי לעזור לו להצליח בפעם הבאה?"

מעבר לכך, יש לזכור כי הזדמנות שנייה אינה רלוונטית רק לאחרים – אלא גם לנו עצמנו. כל אחד מאיתנו חווה כישלונות לאורך הדרך, והיכולת לקום מהכשלונות האלה, לנער את האבק ולהמשיך קדימה היא מפתח לצמיחה אישית ומקצועית. כפי שאמר תומאס אדיסון: "לא נכשלתי, רק מצאתי 10,000 דרכים שבהן זה לא עובד".

מתן צ'אנס שני הוא כלי ניהולי רב-עוצמה. בעולם העבודה התחרותי של היום, ארגונים המשלבים חמלה עם חשיבה אסטרטגית זוכים לכוח אדם נאמן, יצירתי ויעיל יותר. צ'אנס שני מלמד שהכשלון בצ'אנס הראשון – כבר התרחש. אבל זהו הצ'אנס השני שמאפשר לנו לקצור את פירות הלמידה וההתפתחות בעקבות אותו כשלון.