יושרה משתלמת: מה אפשר ללמוד מהמקרה של שופרסל?

 הרשות להגנת הצרכן יצאה בביקורת נוקבת נגד שופרסל, בטענה להפרה חמורה של כללי שקיפות צרכנית בסניפי ״המפיץ״ בקיריית ביאליק, באר יעקב ואשדוד. לדבריהם, מחירי המוצרים לא סומנו באופן ברור ונגיש לקונים. טענה יותר חמורה היא שהם לא הוסיפו את המע״מ לשלטים של מוצרים מסוימים. מידע מדויק על המחיר הוא לא דבר של מה בכך, זהו עניין שנחוץ כדי לאפשר ללקוחות לקבל החלטות אם משתלם להם לקנות מוצר כזה או אחר. אצל אדם בודד זה אולי ההחלטה לא כזאת דרמטית, אך אם נכפיל אותה בכמות הלקוחות הנכנסים ויוצאים בכל יום משופרסל – נגיע לסכומי כסף לא מבוטלים. כעת, הרשות הודיעה על כוונתה להטיל על שופרסל קנס של כ2.1 מיליון שקלים, מאותתת על הדרך גם לחברות אחרות למען יראו וייראו.

בלי שקיפות והוגנות, אנשים לא יכולים לסמוך זה על זה. על אחת כמה וכמה שזה נכון כאשר אנחנו עוסקים בעניינים כספיים. במסכת אבות עסקו ברעיון הזה הרבה, ומכאן הם הביאו שלוש עצות. העצה הראשונה היא: ״אם אין קמח, אין תורה״. בלי יסוד כלכלי כלשהו, קשה מאוד לשמור על יושרה. העצה השנייה, שמפרטת את העצה הקודמת, היא: ״...וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון״. רבי עובדיה מברטנורא, מסביר: ״...לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם (= שודד) את הבריות ומשכח תלמודו (= ושוכח את הערכים הרוחניים שמנחים אותו בגלל מצוקת הפרנסה)״. במילים פשוטות: אדם שהקיום החומרי בסכנה מועד לפעול בדרכים לא מוסריות בגלל מצבו הדוחק, ולכן חשוב גם להתפרנס בזמן שעוסקים ברוחניות.

אמנם המנהלים של שופרסל אינם נמצאים בסכנה כזאת, לפחות עד כמה שאני יודע, אך היחס החרד לפרנסה לפעמים נטמע בלי קשר למצבנו הממשי, והוא עלול להפוך לחמדנות גם אצל עשירים. אם אכן יתברר כי הביקורת של הרשות להגנת הצרכן מוצדקת, מדובר ביותר מאשר הפרת חוק – זאת פגיעה באמון הבסיסי של הצרכן. לפגיעה הזאת, מעבר לעניין הערכי, יש גם משמעות מעשית: צרכנים שיעבירו את כספם למתחרים. כאן באה לידי ביטוי העצה השלישית ממסכת אבות: ״כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר. וְכָל הַמְּבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי״. כשאדם או חברה נוהגים ביושרה, האנשים והמציאות שסביבם מאירים פנים ומטיבים עמם. וכמו שאמרנו, זה עובד גם בכיוון ההפוך.

 מלחמת ״ארבעת המלכים נגד החמישה״ המתוארת בספר בראשית משמשת דוגמה בדיוק לעיקרון הזה. ארבע ממלכות, ביניהן סדום, הפסידו בקרב נגד ממלכות אחרות – וכתוצאה מכך הרכוש שלהם נגזל ואנשיהם נחטפו. לוט, האחיין של אברהם שהתגורר בסדום, נחטף גם הוא. אברהם רדף והכה אותם כדי לחלץ את אחיינו, והרכוש שהם גזלו נפל לידיו. בנקודה זו, הוא היה יכול לשמור את הרכוש לעצמו בטענה ש ״הגונב מגנב פטור״. אך אברהם בחר בדרך אחרת. הוא אמר למלך סדום: ״הרימותי ידי אל ה׳... אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך (= אני נשבע שלא אקח ממך דבר שאינו שייך לי לפי דין)״.  הבחירה ביושרה הביאה לאברהם, למרות שלא לשם כך עשה את מה שעשה, כבוד ותועלת ארוכי טווח. לימים, כאשר ביקש לרכוש אחוזת קבר לו ולאשתו מאת החיתים, זכה ליחס יוצא דופן. הם כיבדו את שמו הטוב עד כדי כך שהציעו לו את אחוזת הקבר בחינם (וגם לכך הוא סרב). חברות עסקיות, בדומה לאברהם, ניצבות מול דילמות מוסריות הנוגעות לרכוש, לתחרות וליחס כלפי הזולת. הבחירה לנהוג בשקיפות ובהוגנות אינה תמיד קלה, אך בטווח הארוך היא זו שבונה מוניטין יציב ויחסי אמון עם הלקוחות.

בסופו של דבר, כאשר אנחנו נוהגים בשקיפות והוגנות אנחנו תופסים שתי ציפורים במכה אחת: גם מקיימים ערכים מוסריים וגם מחזקים את האמון של הסובבים אותנו: לקוחות, שותפים והחברה בכללותה. אם המקרה של שופרסל אכן יוכח כנכון, המשבר עלול לגרור פגיעה עמוקה במוניטין שלה. לסיפור הזה יש מסקנה אחת: זה לא קל להיות ישר - אבל זה המפתח להצלחה ארוכת טווח.