כשהקיטוב החברתי משתולל ברחובות, בואו נראה כמה טוב שהדעות שלנו מגוונות

האדם הוא יצור חברתי והצורך בשייכות וקהילה מלווה אותו בכל תקופה ומקום על הגלובוס. משחר ההיסטוריה בני אדם התארגנו בקהילות כדי לצוד פילים ביחד, לגדל קטניות או לספר סיפורים מסביב למדורה בקרחת יער. בעידן המודרני הקהילות המסורתיות עברו תהליך של התפוררות ואיבדו את אחיזתן. אנשים עברו מהכפר הקטן והקהילתי לעיר הגדולה והמנוכרת, מבתי מלאכה קטנים ומשפחתיים למפעלי ענק תעשייתיים, ומהשייכות השבטית האינטימית לשייכות האזרחית המנוכרת. אנשים החלו יותר ויותר לחיות רחוק ממשפחתם וקהילת המוצא שלהם, נעשו מבודדים וחיפשו אחר דרכים חדשות להתחבר זה עם זה. בשנים האחרונות הצורך בקשרים אנושיים הדוקים וקהילתיים נשמע יותר ויותר, יוזמות של קהילות עירוניות צצות ויוצאות לפועל, ואפילו נוצרה משרה חדשה בשוק התעסוקה – 'בוני קהילות'.

הקהילה היהודית

ביהדות תמיד הכירו בערך של הקהילה, והחיבור בין אנשים וערבות הדדית היא ערך בסיסי בה. כל מקום שיהודים הגיעו נוצרה "קהילה יהודית", שהתגבשה סביב אמונות וערכים משותפים, והעניקה לחבריה תמיכה חברתית וכלכלית. בקהילות אלו נוצרה רשת ענפה של מוסדות צדקה ועזרה לזולת, ביקור חולים, קבורת מתים, וגם הכנסת אורחים של אלו שהגיעו אל הקהילה מבחוץ. "מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה" כותב הרמב"ם לפני כמעט 1,000 שנים.

גם הפעילות הדתית בבית הכנסת התנהלה תמיד ב'מניין' של עשרה אנשים, מתוך הכרה בערך של המפגש והחיבור בין חברי הקהילה. וכלשונו של המשורר הפרטיזן אבא קובנר:

"זהו דבר יהודי, היותר ייחודי שביהדות – להיות אחד במניין. לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי, והאחד לתשעה. אפשר שזה הדבר המשמעותי ביותר שביהדות, ואין דבר יותר ייחודי ויהודי בתנועה זו בה חונכתי."

בנוסף, גם תהליך הלימוד וגיבוש הדעות נעשה במסגרת של קהילת לומדים, שחידדו זה את זה, חלקו זה על זה וחיפשו את האמת ביחד.

מגאוגרפיה לוירטואליה

הקהילות הקדם מודרניות התבססו על קשרים בין אנשים בעלי קרבה גאוגרפית זה לזה, אבל ההתפתחות הטכנולוגיות של המאות האחרונות, החל מהדפוס, דרך המכונית ועד האינטרנט, אפשרו יצירת קהילות שפחות תלויות בגאוגרפיה של חבריהן, אלא יותר בבחירה שלהם ובעניין המשותף שהם מוצאים זה בזה.

קהילות מקוונות שמתרחשות באינטרנט וברשתות החברתיות, מספקות הזדמנויות לאדם שרוצה למצוא אנשים בעלי עניין משותף לשלו – בין אם מדובר באנשים שמתעניינים באופנה, במוזיקאים שרוצים לחלוק יצירות ולקבל פידבק, או בחובבי בישול בריא הרוצים לשתף זה את זה במתכונים טבעונים אורגניים בלי גלוטן.

הדבר עשוי גם להוות פתרון לאנשים בעלי קושי להתנייד, בין אם מתוך נכות או בשל זקנה, ומאפשר להם ליצור קשרים משמעותיים עם הזולת בלי לצאת מהבית. לדבר היה גם חשיבות מיוחדת בתקופת הקורונה, שאילצה אנשים להישאר בבית, בעיקר קשישים שהיו בקבוצת סיכון. הקהילות המקוונות סייעו לאנשים שהשתמשו בהן לחוש פחות לבד ולמצוא חברה.

יש כאלה שרואים בקהילות המקוונות סכנה לקשרים האנושיים הבלתי אמצעיים. ככל שיותר ויותר קשרים יעברו לאינטרנט, יחושו אנשים חסך בקרבה אנושית ממשית. פנים אל מול מסך אינם תחליף לפנים אל מול פנים. מצד שני, אנו רואים גם כי קהילות מקוונות משמשות דווקא כאמצעי לחזק ולתמוך בקהילות גאוגרפיות, ולא להחליף אותן. שכנים בבניין יכולים לארגן מפגש היכרות בלובי בזכות קבוצת הוואטסאפ המשותפת, וחברי השכונה מצליחים לארגן קונצרט במתנ"ס בזכות דף הפייסבוק השכונתי. שני העולמות יכולים להשלים זה את זה.

על סכנת הקיטוב ותיבת התהודה

האפשרות ליצור קשרים בקלות עם אנשים דומים לך מעניקה אמנם תחושת שייכות, אך גם יש סכנה בצדה. מחקרים מראים, שלאנשים יש נטייה לחפש את אלו הדומים להם, ולהצטרף לקהילות בהן מהדהדים את הדעות שהם עצמה רואים כנכונות. מנגד, חשוב להיחשף לדעות חדשות ושונות, ולא לחיות בתוך "תיבת תהודה" שנשמעות בתוכה אותן דעות שוב ושוב. גדילתן של תיבות תהודה כאלה מגבירה את הקיטוב החברתי ואת מפלס השנאה ברחובות.

גם כאן יש מה ללמוד מהקהילה היהודית, שלצד הערך של ערבות הדדית, דחתה את הרעיון של הומוגניות בדעות וקידמה תרבות של מחלוקת. ספר הלימוד המרכזי בקהילות היהודיות היה התלמוד - ספר שמובאים בו דיונים על שלל של נושאים. הייחוד של ספר זה הוא שלא מובאת בו רשימת "עיקרי אמונה" נחרצת שכל אחד חייב להאמין בהם, אלא משובצות בו דעות שונות זו לצד זו, והוא מזמין את הלומד להשתתף בדיון ולהוסיף עליו. חכם יהודי שחי במאה ה-19 דימה את התורה ל"שירה" שמורכבת מתזמורת שיש בה ריבוי של קולות שונים שמשתלבים זה בזה: "כל התורה כולה נקראת שירה, ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה" (הקדמת ערוך השולחן, חושן משפט).

חכם יהודי אחר עמד כבר לפני 500 שנה על העובדה, שבלי להיחשף לדעות שונות, יגיע האדם לכדי קנאות ובהכרח גם לטעות. הכרה דעות אחרות, והספקנות הנלווית לה, היא תנאי הכרחי לתפיסה עולם בשלה ומורכבת. לטענתו, "הספקות עושים את האנשים חכמים", ובשביל לעורר באדם ספקנות בריאה צריך להעמיד "כת כנגד כת" ולשמוע דעות שונות: "כשאין כת מנוגדת על פי קושיות וטענות בחקירה מן החקירות, אי אפשר שיצא הדבר לאור, ואפשר שכולם יפלו בטעות..." (מדרש שמואל,  רבי שמואל בן יצחק).

הדברים חשובים במיוחד לעניין הקיטוב במרחב הווירטואלי. כפי שעולה מהדברים הללו שמיעת דעות שונות הכרחית בשביל ספקנות עצמית. ללא ספקנות עצמית נולדת קנאות מלאה בלהט, שמובילה לידי שנאה יוקדת כלפי מי שחושב אחרת. סכנת הקנאות וההתבצרות בעמדות תמיד ריחפה מעל החברה האנושית והיום היא גדולה מתמיד. חשוב לקדם עד כמה שאפשר תרבות של מחלוקת ושיח כתחליף לתרבות של התלהמות, שנאה וקיטוב.