מה בגישה של ברי סחרוף הפכה אותו לאחד היוצרים המצליחים בישראל?

המילה שמתארת את יצירתו של ברי סחרוף הכי טוב היא ככל הנראה 'הגירה'. חייו ויצירתו של נסיך הרוק הישראלי רצופים בהגירות ושינויים: הגירה בין מקומות שונים, סגנונות מוזיקליים שונים ופילוסופיות מגוונות. במאמר זה נעבור בכמה תחנות מחייו של אחד מגדולי המוסיקאים הישראלים, דרך ציטוטים שמשקפים את תהליך ההגירה והחיפוש שלו. 

1. "הדרך יותר חשובה מהמטרה. הפעולה חשובה יותר מהתוצאה. המעשה האמיתי הוא לא ההישג, אלא העשייה. זה משהו שכל אמן צריך לחשוב עליו".

חייו של סחרוף רצופים בהגירות, קודם כל במובן המקורי של המילה. הוא נולד בטורקיה והיגר בילדותו לישראל. בצעירותו היגר לאירופה, שם השתלב בסצנת הרוק בצרפת ובהולנד, והקים שם עם פורטיס ושותפים נוספים את 'מינימל קומפקט'. אחרי כן גר תקופה בבריסל, ובהמשך חזר לארץ והשתקע בה. הנדודים האלה עיצבו את מי שהוא ואת עושר הסגנונות והרעיונות שמאפיינים את יצירתו.

אחת הפרשיות המעניינות מהתקופה האירופאית היא סיפור המעצר שלו. באחד מביקוריו בארץ, נתפס בשדה התעופה עם סמים, ונידון לשנת מאסר. כשהיה בכלא הוא הרבה לקרוא ספרי פילוסופיה, כמו ספריו של הפילוסוף הצרפתי אלבר קאמי, שעוסק בשאלת משמעות החיים. הציטוט שמובא למעלה לקוח מראיון שנתן סמוך לתקופה ההיא. הציטוט מבטא את העניין של סחרוף בפילוסופיה, שיבוא לידי ביטוי במילים של שיריו.

"אלבר קאמי שואל בספר 'סיזיפוס' מה המשמעות לחיים בעולם המודרני, עולם אבסורדי, עולם שאין בו ערכים מוחלטים של טוב ורע? הוא מגיע משם למחשבות קיצוניות, על התאבדות. אבל ב'האדם המורד' הוא נותן את הגישה ההפוכה. העולם אבסורדי, ולכן המרד של האדם הוא בעצם בבחירה להמשיך ולחיות. הוא כותב שם ש'די במאבק להגיע אל הפסגה כשלעצמו, כדי למלא בשמחה את לב האדם…'. זאת אומרת, שהדרך יותר חשובה מהמטרה. הפעולה חשובה יותר מהתוצאה. הפעולה היא המרד. המעשה האמיתי הוא לא ההישג, אלא העשייה. זה נהדר בעיני. זה משהו שכל אמן צריך לחשוב עליו היטב ולאמץ אותו" (ראיון לבועז כהן 1991).

2. "מוזיקה היא קודם כל רגש, לא אינטלקט. לא משהו שאפשר לדבר עליו".

סחרוף, שהתחיל כנגן רוק, בהשראת מוסיקאים מאירופה ואמריקה, התחיל לפזול מזרחה. כאמן אמיתי, הוא לא נתקע במקום, וחיפש להבין את המשמעות של המוזיקה שהוא עושה. עוד כשהיה באירופה, וניסה להיות מוסיקאי בסגנון אירופאי, גילה את המזרחיות שלו, את שורשיו הטורקיים, והרגיש שמעודדים אותו שם להביע את זה. השילוב של הסגנון המזרחי התחיל בתור "גאג" במינימל קומפקט, אבל הפך להיות יותר ויותר דומיננטי אצלו, והבשיל לחלוטין באלבום 'נגיעות'. בלחנים מזרחיים מצא סחרוף רגשות משובצים בכל תו, וזה היה העיקר מבחינתו.

"מוזיקה היא קודם כל רגש, לפני הכל, לא אינטלקט, לא משהו שאפשר לדבר עליו יותר מדי. והמוזיקה המזרחית מאוד מבוססת על זה. הרגש שם הוא מובנה. נגיד, אצל ההודים יש מנגינה לבוקר, מנגינה לבוקר מעונן, מנגינה לצהריים, מנגינה לשקיעת השמש, מנגינה ללילה, מנגינה לחורף, מנגינה לקיץ, מנגינה לאהבה שמחה, מנגינה לאהבה שבורה. כל מילה שמעורבת בה רגש, יש להם איזה סולם שגם כאילו מבטא את זה. זה משהו שמאוד נוגע בי, באופן כללי, הכוח הרגשי של מנגינה" (מתוך ראיון לגיא חג'ג', 2012).

3. "אל תפחד ואל תביט מהצד, כי אתה לא לבד בעולם. עם הפנים אל האחר תגלה את עצמך".

התקופה הבאה בקריירה של סחרוף הייתה תקופה של תהפוכות לוקליות וגלובליות שהשפיעו על שיריו. האינתיפאדה והטרור בארץ, אסון התאומים באמריקה, עליית אל קעידה, ועוד אירועים מכוננים שעוד לא התאוששנו מהם. בתקופה הסוערת הזו הוציא סחרוף אלבום שיש לו מסר חברתי עמוק. האלבום נקרא "האחר", וגם בו מתבטא החיפוש הפילוסופי של סחרוף. הוא נכתב בהשראת הרעיונות של עמנואל לוינס, פילוסוף יהודי־צרפתי, שראה במפגש עם הפנים החשופות של הזולת את הדרך לגלות את עצמך, והציטוט שלמעלה מתמצת את הרעיון הזה. בתקופה של קיטוב גלובלי חמור, כותב סחרוף את המילים החזקות: "המחסום יישבר, המילה תגשר, האויב הוא חבר שזנחת".

4. "היהדות זה מין עולם שלגמרי פותח את הראש. אפילו טקסטים מאד ישנים יכולים לדבר על בעיות של היום. יש שם חכמה שהיא חשובה".

אחרי ההגירה הפילוסופית הגיע שעתה של הגירה מוזיקלית נוספת. כאמן שלא מפסיק להתחדש, הפתיע סחרוף את מעריציו כשהוציא אלבום עם מילים שמקורן בפיוטים מבית הכנסת. בשלב הזה של חייו, הוא טען, הבין שעבורו התחדשות היא שיבה אחורה. הוא הוציא את האלבום 'אדומי השפתות' עם שיריו של שלמה אבן גבירול, פייטן ומשורר יהודי נודע מימי הביניים. לדבריו, ההלחנה הייתה קלה, כי המילים העתיקות האלה כתובות במקצב סוחף. כבר כשאתה קורא אותן אתה מרגיש את הקצב והמנגינה עולות מעצמן. באחד הראיונות איתו סיפר על התהליך שהוביל אותו לנקודה הזו:

"אני משתדל לקרוא הרבה. בשנים האחרונות אני הולך בקריאה אחורה בזמן. פחות רומנים חדשים ויותר הגות, בעיקר כשזה קשור ביהדות. אני קורא הרבה בתנ"ך. היהדות זה מן עולם שמבחינתי פותח את הראש לגמרי [...]

כחילוני גדלתי קצת על שיעורי תנ"ך ושיעורי תלמוד, שזה היה משהו נורא. התפיסה היתה שזה משהו חשוך של פעם. כשנכנסתי לזה גיליתי שלא רק שזה לא חשוך, אלא אפילו טקסטים מאוד ישנים יכולים לדבר על בעיות של היום. יש שם חוכמה שהיא חשובה, וחבל שחילונים לא מספיק חווים את זה" (ראיון ליואב קוטנר, 2012).

יצירתו של סחרוף נעה בין יציאה החוצה והתכנסות פנימה, ריצה קדימה וחזרה לעבר, עלייה לגבהים ונפילה לתהומות. סיפור חייו המרתק של סחרוף הוא השראה להגירה, שינוי, חיפוש ויכולת לבחון מחדש את עצמך ואת היצירה שלך.