הצילו, מישהו בעבודה תוקע את הפרויקט שלי ואני לא יכולה להתקדם!

האם מתחשק לכם לפעמים לחזור לעולם העבודה של פעם? להיות נפח, נגר או אופה, שאחראי כל כל האופרציה העסקית שלו מא' ועד ת'? 

רוב הזמן, כנראה, אנחנו ממש לא מתגעגעים לזמנים האלה. אבל, בפעמים אחרות, כאשר האופי מרובה המחלקות והצוותים, והשלבים של הארגונים בימינו הופך ביצוע משימה שחשובה לנו לאיטי ומורכב יותר, ייתכן שיש לנו מחשבות שניות.

מה עושים כשהפרויקט שאני מאמין בו לא תלוי רק בי? איך מסתדרים עם תהליכי עבודה ששום מאמץ שלי לא יגרור מעבר לקו הגמר אם אחרים לא יעשו את חלקם? ואיך מוצאים מוטיבציה בתנאים כאלה?

המשנה בפרקי אבות חולקת איתנו עצה חשובה לחיים בעניין זה: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה".

בעולם הארגוני שלנו היום, תהליכי עבודה לרוב לא תלויים רק בנו, והבאת מיזם חדש לגמר מוצלח היא לא רק עניין של הנחישות והמאמצים שלנו. העצה העתיקה הזו עוזרת לנו לעצב את המיינדסט הדרוש כדי להתמודד עם כך בהצלחה: למצוא מוטיבציה לעשות את המיטב שלנו עצמנו, מבלי לשקוע בתסכול אם ההתקדמות היא לא מה שציפינו.

ההדרכה הזו, אגב, נכונה לא רק בעולם העסקי, אלא גם בעולם החברתי והערכי. אנחנו יכולים לרצות מאד לחולל שינוי חיובי בעולם, ועדיין להתאכזב כשהרצון הטוב שלנו לא מספיק לממש את החזון המלא שהגינו. גם כאן, קריטי לזכור: כל מה נדרש מאיתנו הוא לא לשבת בחיבוק ידיים. אין לנו פטור להתבטל ולא לתת את המקסימום שלנו כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. ועדיין, חשוב לזכור: לא עלינו המלאכה לגמור.