נר

בניגוד לסרט הצהוב שמקורו בארה״ב, הכסא הריק הוא סמל יהודי מובהק. השורשים שלו לוקחים אותנו אחורה בזמן, לימים בהם הוא שימש כנר של תקווה בחשיכה המתגברת של ייאוש לאומ

איל ברקוביץ, שנפל בעזה ערב נר ראשון של חנוכה, השאיר ספר משניות שנהג ללמוד עם הערות מילוליות ומאוירות שלו על דברי המשנה. משפחתו החליטה לתרום את הספר לספריה הלאומית

ברומן הגרפי הייחודי שיצר, "הדור השני – דברים שלא סיפרתי לאבא", מתאר אמן הקומיקס מישל קישקה את חייו בבית הוריו בבלגיה ובמשפחה שהקים בירושלים, המתנהלים בצל זיכרונותיו של אביו אנרי ממחנות ההשמדה

בהקמת המדינה ב-1948 עם ישראל זכה בחופש, אך זה עדיין לא מספיק. ב-2024 אנחנו צועדים הלאה, סוחבים על הגב קיטבגים מלאי שסעים וריבים. אנחנו מתקדמים פסיעה אחר פסיעה - עד שנראה באופק את החירות האמיתית

כשהצפירה נשמעת בארצנו, נראה שהעולם קופא – אך המחשבות והרגשות שלנו דוהרות. זה מה שקורה כשהעבר מתרגם לחוויה של זכרון

פסח הוא כר פורה לשאריות קולינריות של מוצרים שלאיש אין חפץ בהם ברגע שיוצא החג. אצלנו בבית זה הקורנפלקס הכשל"פ ופצפוצי האורז. את שניהם הגרנולה שלי מקבלת לחיקה בשמחה, והופכת לדבר הכי קריספי וטעים בשטח

יוסי הסתכל על התמונות של המכות בשני הרכבים, וכשהבין שלפוגע יש רכב-חברה, הוא אמר לי: ״זה נראה שהמכה ברכב שלו מאחורה וקל להאשים אותך בפגיעה... תתכונני לתהליך שבסופו תצטרכי להוציא כספים״

פסח כזה עוד לא חווינו בארץ, אך בהיסטוריה הארוכה שלנו היו הרבה פסחים קשים. ועתה, מפרספקטיבה של היום, נראה שתמיד העם היהודי ידע להרים את הראש מתוך האפר - ושוב לצמוח מחדש

פיתוח הנשק האנטי-לוויני ברוסיה הוא רק עוד פרט קטן המצטרף להמולה המסחררת של התפתחות טכנולוגית בשנים האחרונות. לאן העתיד לוקח אותנו? נראה שאין מנוס מהתמודדות עם אתגר האתיקה הגדול ביותר שניצב מול האנושות מאז ומעולם

ישראל בפלונטר רציני. נראה שמכל צידי המחלוקת, אנשים רוצים את הטוב ביותר– אך הדעות שלהם בנוגע למה הוא אותו טוב שונות מן היסוד. במצב כזה, על איזה בסיס משותף נוכל להסכים?