ענבר כספי

את היכולת המופלאה הזו, להתרומם מעל המציאות הגשמית ולדמיין את החזון הגדול שמחכה מעבר לפינה החשוכה, למדתי גם בתקופה המאתגרת שחוויתי בעסק שלי וגם כשחיפשתי זוגיות במשך שנים ארוכות

היום, אם מישהו רוצה להזכיר לי את המקרה המצער הזה מלפני שמונה שנים, הוא ממש לא צריך לפרט ולתאר לי את כל מה שקרה שם. מספיק שהוא יגיד לי: ״זוכרת את בית הקפה בדרום תל אביב עם הויטרינה?״

איך נגמלים? איך משנים הרגלים שליליים או כאלה שכבר לא מקדמים אותנו בחיינו? איך מקלפים את הקליפה המרה בנפשנו ומגיעים לפירות הטובים, המאירים והמתוקים?

״מאז שלמדתי את השיטה הזו וגם הוסמכתי להיות בעצמי מאמנת תודעתית על פי השיטה, לא הצלחתי להתחבר אליו", סיפרה לי פעם אישה שהכרתי. ״הבנתי שהוא תקוע מאחור. לא מתפתח, לא לומד, לא מתקדם. כבר לא היה לי כיף לדבר איתו״

כמעט בכל דבר שעשיתי בחיי השתדלתי בכל מאודי להצטיין, גם אם המחיר הוא הנפש ושמחת החיים שלי. העיקר לקבל בסוף ציון 100. לכן, גם בכל הפרויקטים לעיל ניסיתי להצטיין עד שיצאתי מהכלים

אני אוהבת את החברה הזו שלי מאד. היא בחורה מקסימה ועזרה לי רבות. אבל יש מצבים בחיים בהם אני מרגישה שאין לי ברירה אלא להעביר חברות מסויימות למגירה אחרת, מרוחקת יותר

כשהבן שלי בוכה, אני עוצרת הכל ורצה לחבק אותו. בעלי, לעומת זאת, מסיים בנחת את עיסוקיו ואז מנסה להציע לו פתרונות. השוני הזה מתבטא גם בתקשורת הזוגית בינינו כשאחד מאיתנו עצבני או מתוסכל

הדרך היחידה שלי לקבל רפואה ללבי הכואב, היא להסכים להודות קודם שהלב שלי כואב. הדרך היחידה לקוות לשמוח בטוב שעומד למלא את חיי, היא קודם להסכים להרגיש חסרה ולהודות בכנות שכרגע אין לי את הטוב הזה

חשבתי שהשקט, השלווה והשלום בתוכי יגיעו כשדברים בחיי הסתדרו, אבל אחרי שקצת התרגלתי לאותם הדברים, שוב לא מצאתי שלווה. וכך, יצאתי למסע חיפושים אחרי השלווה והשלום הפנימיים

מאז השביעי באוקטובר אני מתהלכת המון עם השאלות: ״מה יהיה? ומה אפשר לעשות?״ יש לי איש קטן בתוך הראש שנע בין פחד, מתח וחוסר אונים, לבין עוצמה ותעוזה והרצון לעשות כל שביכולתי כדי שיהיה כאן טוב יותר