חברות

אני אוהבת את החברה הזו שלי מאד. היא בחורה מקסימה ועזרה לי רבות. אבל יש מצבים בחיים בהם אני מרגישה שאין לי ברירה אלא להעביר חברות מסויימות למגירה אחרת, מרוחקת יותר

חברות אומרות לי להפסיק להעלות את הנושא כי זה סתם מלחיץ אותו. מצד שני, הזמן עובר, ומה יהיה אם הוא אף פעם לא יהיה בשל? לא יודעת מה לעשות. להמתין עוד קצת, או לחתוך ולחפש הלאה? אולי אני אפסיד במו ידי את אהבת חיי! מה הגבול?

לגרום לכל עובד להרגיש שהוא משפיע על המארג הכללי, לתת הרגשה שאפשר לומר את כל הרעיונות שלכם וגם-תפקידים ואחראויות ברורים. כל הטיפים של גוגל לבניית צוותים

האם ניתן לחנך אנשים למנהיגות או שזו סגולה מסתורית שיש אנשים שניחנים בה ויש אנשים שלא? שאלה זו אינה שאלה של מה בכך: היא שאלת המיליון דולר עבור ארגונים וחברות, שרוצים שהמנהלים שלהם לא יהיו סתם מנהלים אלא מנהיגים

כל השבת הזאת התנדנדתי בין תחושת אשמה ומבוכה מכך שלא עזרתי מספיק, לבין הניסיון לתת לעצמי אישור שאני בסדר, שאני אמא עייפה ועמוסה, ושהשבת היא ההזדמנות היחידה שלי לנוח

מגילת רות מזכירה לנו שדווקא מהלך גדול עושים בזמן קצר, ולמרות הסיכון. אחרי השלב הזה יגיע הזמן לתהליכי עומק

ישראל בפלונטר רציני. נראה שמכל צידי המחלוקת, אנשים רוצים את הטוב ביותר– אך הדעות שלהם בנוגע למה הוא אותו טוב שונות מן היסוד. במצב כזה, על איזה בסיס משותף נוכל להסכים?

סין משתמשת בטיקטוק ובחברות אחרות כדי להפיץ אנטישמיות ולהשתלט על מדינות אחרות מבפנים. הצעת החוק של ארה״ב, שאוסרת את השימוש בטיקטוק כל עוד היא שומרת על קשר עם השלטון הסיני, הלחיצה את טיקטוק וחשפה את פרצופה האמיתי. אז איך אפשר להתמודד עם קבוצות כמו טיקטוק, המשתמשות בחופש הביטוי באופן כה מניפולטיבי?

יותר ויותר אנשים מגלים את לימוד הגמרא. יהודים שאינם שומרי מצוות במובן המסורתי של המילה, מתעניינים, מעמיקים, גודשים את השיעורים ובתי המדרש הייחודיים, לומדים בזוגות ("חברותא"), בטלפון, במקומות עבודה, בזום, בשיעורי אינטרנט. זו כבר תופעה, ובכל הגילאים

ממיזם של תחתיות קפה מאוירות למען יתומי מלחמת חרבות ברזל ועד מיצג הפרפרים בכיכר החטופים, סיגלית ניבודובסקי מספרת על חיבור בין אמנות לערכי קהילה