מושיקו ושמוליק מוסקוביץ הקימו לפני כשנתיים את ארגון "נחמה והצלה" על שם אימם המנוחה במטרה לגייס כספים וציוד רפואי עבור נזקקים. השביעי באוקטובר טרף את הקלפים, ומאז שניהם, במקביל לשירות מילואים, מובילים את אחד החמ"לים הגדולים בארץ לצד מסעות הסברה חובקי עולם למען מדינת ישראל. סיפור על ערבות הדדית, חמלה ואמונה בצדקת הדרך
אחותי סיימה לימודים בארה"ב והחליטה להישאר שם. היא טוענת: ''סיסמת הציונות הייתה קודם כל מקלט בטוח לכל היהודים. האם היום מדינת ישראל היא המקלט הבטוח? ישראל זה המקום הכי מסוכן היום ליהודים!''
חמאס ידע היטב את הנחיתות היחסית שלו לכוח הישראלי, ומידע מודיעיני שהתפרסם לאחרונה מלמד כי הוא גם העריך שישראל תגיב בכל העוצמה שלה. אף דבר ממה שקרה עד עתה לא הפתיע אותו. אז מה הוא ניסה להשיג?
האדם היחידי בכל רצועת עזה שגם בחייו התנהל כמו מבוקש והתחבא תמיד היה מוחמד דף. באחת מהפעמים היחידות שהוא התבטא במהלך חייו הוא אמר משפט שמבטא עמוקות את הפער בין הפילוסופיה המוסלמית לזו היהודית
מדינת ישראל, סובר נסראללה, נדמית כמדינה חזקה אך כל עוצמתה אינה אלא קורי עכביש. מדוע? כי הבסיס הפנימי של החברה שלה חלש. אם רק ננער קצת את הרשת, לדבריו, היא תתפרק לחלקיקים
נדמה שאין כמו תקופתנו כדי לגלות את התנ"ך מחדש. הסיפור העתיק ההוא, על יחסי ישראל והעולם, על הקשיים של ישראל לרשת את הארץ ועל הגיאופוליטיקה של ישראל ושכנותיה, הופכים פתאום רלוונטיים מתמיד
השאלה שאנחנו צריכים להתמקד בה היא לא מה הפתרון, אלא מהי הגישה שתוביל אותנו אליו. מדינת ישראל אמנם בת 76, אך היא בעצם נערה בגיל ההתבגרות שלומדת על ההבדלים בין ילדה לאישה
כיצד אנו הופכים פעם אחר פעם למרכז תשומת הלב העולמית? מדוע הסכסוך המקומי שלנו הופך להיות הנושא החשוב ביותר בפוליטיקה העולמית?
דוד בן גוריון טען באוזני הבריטים שהתנ"ך הוא הקושאן שלנו על הארץ. אבל אם מניחים לרגע בצד צרכי תעמולה, האמת קצת יותר מורכבת
"אנחנו בדרך" הוא ספר חדש המתעד את סיפורי הגבורה של אזרחים, אנשים רגילים, שללא פקודה, ללא מדים ופעמים רבות גם ללא נשק – יצאו להציל חיים ביום החשוך ביותר בתולדות מדינת ישראל.
