ענבר כספי

חשבתי על זה שהוא צריך להבין אותי יותר, שאני צריכה לשלוח אותו ללמוד איך לדבר ולהתייחס אליי, להעריך אותי ולהחמיא לי, ולהתנהג יותר כמו שותף אמיתי

ביום בהיר אחד גיליתי שאני כועסת על בעלי כשהוא שמח. ״מה, את לא שמחה?״ שאלתי את עצמי. ״ממתי מפריע לך שאנשים שמחים, ובטח אנשים שהם בעלך?״

במהלך שירות של שנתיים עליתי עשרה קילוגרמים שגזלו ממני את הבטחון העצמי שלי. בפעם הראשונה בחיי התחלתי לחשוב פעמיים מה ללבוש ולהשוות את עצמי לאחרות

למה את מכורה למתוק הזה? למה אתה מכור לסדרה הזו? למה אני לא מצליחה להפסיק לגלול באינסטגרם? עלינו לשאול את עצמנו בכנות וללא שיפוטיות מה הרווח שלנו מאותו הרגל שכרגע די שולט בנו

חברתי, שגם ככה הייתה בקושי גדול מאד, נכנסה לתסכול גדול עוד יותר מהתגובה הזו, שגרמה לה להרגיש רע עם עצמה על הויתורים שהיא נאלצת לעשות בשלב זה בחייה

כל פרידה כזו תמיד הפכה לי את הבטן וקרעה לי את הלב לכמה חתיכות. כמה שניסיתי את כל הטקטיקות שהמבוגרים המבוהלים היו מנסים עליי כדי שאפסיק לבכות, שום דבר לא עזר

השמחה שלי אף פעם לא שלמה מאז ה-7.10. בכל פעם שיש לי הזדמנות גדולה לשמוח, אני מרגישה את החיוך מתחיל להתלבש על פניי כשבמקביל מתגבר גם החנק בגרון שלי

היום, חודש וחצי לאחר שכתבתי את החזון הזה, הוא בדרך להתגשם במלואו. אבל במקום לרקוד משמחה על כך שהוא מתגשם כל כך מהר, אני לחוצה ומודאגת

לצד ההריון הזה יש חיים שדורשים לא מעט: זוגיות, ילדים, קריירה, מטלות הבית. נוסיף למתכון הזה גם מלחמה, אזעקות ואי-וודאות מתמשכת כבר מעל שנה וקיבלנו הריון שאין זמן לחשוב עליו

עד כמה שהנשמה שלי לא מוכנה לקבל את החושך כעובדה, אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות ״מתרגלת לחושך״ ואפילו נהנית לגשש באפילה כדי לספר לעצמי כמה אני טובה בזה