את היכולת לספר לעצמי שהעולם עוצר למעני ושניסים קורים רק בשבילי, רכשתי בתקופה שבה חוויתי פרידה אחרי מערכת יחסים ארוכה, סגירה של עסק גדול עם הפסדים כלכליים לא קטנים, ומצב בריאותי לא מזהיר במיוחד
תמיד כשניסיתי להפסיק להשוות או לקנא, זה רק גרם לי ליותר השוואות, קנאה, ובעיקר להרבה מאוד תסכול. לא רק שאני קנאית, עכשיו אני גם כישלון כי אני לא מצליחה להפסיק עם זה
יש הרבה דברים שעדיין לא הרגשתי מוכנה אליהם בחיי, אבל לזוגיות הרגשתי שנולדתי מוכנה. לא רק שנולדתי מוכנה, אלא שהקפדתי כל הזמן ללמוד עליה, לקרוא, לקחת הדרכות ומורי-דרך ולעבוד על עצמי כדי להתכונן אליה בצורה הכי טובה שיש
עבודת החיים שלנו צריכה לכלול מדי פעם סדר יסודי לא רק בארונות ביתנו, אלא גם בארונות שכלנו ונפשנו. יש שם הרבה קולות שמדברים אלינו, ואנחנו צריכים לבחור למי להקשיב
ביומיום שלנו אנחנו לא ממהרים כל כך לצאת מהאיזור הנוח והמוכר שלנו, אלא אם יש לנו הבטחה שהמקום אליו אנחנו הולכים יהיה טוב הרבה יותר. במילים אחרות: לא נזוז בלי שנדע שהשינוי ישתלם לנו
״מדריכת ההורים הזו הייתה מאוד מאוכזבת ממך עכשיו, ענבר״, אמרתי לעצמי. ״איך לא הזכרת את זה לעצמך באותו הרגע? הבת שלך לא חושבת באופן רציונלי. היא לא חשבה על ההשלכה של האגרוף שלה"
הטריגר שהתחיל את מסיבת הבכי הזו היה אי-הסכמה שהייתה לי עם בעלי. בכל מצב אחר בחיי הייתי מחכה למחר לראות אם זה עדיין מפריע לי, אבל באותו יום הייתי מוצפת
ישבתי על הספה כועסת. כעסתי על בעלי שהוא הולך להשאיר אותי לבד עם שני ילדים קטנים בחודש חמישי להריון. אבל איזו ברירה יש לו? אף אחד לא שואל אותו
אני התייאשתי עשרות אלפי פעמים בדרך לאחד שלי. זו האמת. נפלתי וקמתי, נפלתי וקמתי ושוב נפלתי ושוב קמתי. בחודשים האחרונים לפני שהכרתי את בעלי לא היה לילה שלא שפכתי בו דמעות. מה עזר לי בכל זאת לשמור על אופטימיות?
״כנראה שלא אכיר מישהו חדש בקרוב. בתקופה הזו של המלחמה מאוד קשה למצוא זוגיות״, אמרה לי חברה. ״בקצב הזה תושבי הצפון יפשטו את הרגל ולא נראה שלמישהו אכפת מזה״, אמר לי מכר. ואני רק תוהה: מי גילה להם את העתיד?
