אבל

פעם שאלתי זמר ידוע מאד: האם אתה עדיין מתרגש לפני הופעה? הוא אמר לי: ביום שלא ארגיש פרפרים בבטן לפני הופעה – אני יורד מהבמה!

אם אני משקיעה המון בקריירה, יש לי רגשות אשמה לגבי הזוגיות והמשפחה שלי. אבל אם אני מורידה הילוך לטובת המשפחה, אני מרגישה שאני לא מממשת את עצמי

אנשים אומרים לי להוריד מהעומס, אבל זה לא רלוונטי. מצד שני, לסיים יום בלחץ מטורף, כמו שקורה לי, זה בוודאי לא טוב. מה התשובה?

הבוס שמעלי הוא מנהל מקצועי מאד, אבל הוא אדם קשה כמו קיר בטון. הוא מלא בקורת, תלונות ודרישות מוגזמות מהעובדים, ולא ממש יודע לפרגן. מה אנחנו יכולים לעשות?

מה עושים כשאנחנו נותנים צ'אנס מקצועי למישהו והוא פשוט לא עומד בציפיות? האם עלינו להבין שהוא פשוט לא מתאים למשימה הזו – או לתת לו צ'אנס שני?

בכל יום אנחנו מנהלים משאים ומתנים, קטנים וגדולים. חלקם על כסף, חלקם על זמן, חלקם על משאבים אחרים. ולמרות זאת, רובנו לא למדנו מעולם איך עושים את זה באופן מסודר. אנחנו הולכים עם הרגש, לומדים תוך כדי תנועה, עושים טעויות, לפעמים מפספסים הזדמנויות

אתם רוצים לומר לי שגם הנכדים שלנו הולכים להסתכל עלינו ככה? שיש מצב שבעוד כמה שנים, כשאנחנו נקרא למישהו "אחי", זה ישמע כמו קשיש שצועק "חביבי"?

קרופניק היה נפוץ במיוחד בקרב קהילות יהודיות עניות במזרח אירופה בשל עלויותיו הנמוכות והרכיבים הזמינים, אבל הוא הפך לפופולארי בעולם כולו מהסיבה הפשוטה ביותר - הוא פשוט טעים

כולנו מכירים את הרגעים שבהם התוכנית משתבשת והעתיד קבור בערפל. איך מתמודדים עם תחושת חוסר הוודאות ומוצאים את הדרך לקום מחדש, לזהות הזדמנויות גם כשהדרך לא ברורה?

פריקסה הוא מאכל אירוח גאוני. הוא קודם כל טעים. אבל מעבר לעובדה שהוא טעים, הוא משחרר אתכם כמארחים מלצלחת ולהגיש. אתם מרימים בופה קליל והאורחים מרכיבים לעצמם את הביס