ענבר כספי

חברתי התקשתה מאד לקבל החלטה לפתוח עסק כי היא ניסתה לקחת אחריות על העולם כולו: על מה שיחשבו העוקבים שלה, על החששות של ההורים שלה, על תרחישים עתידיים שעלולים לקרות, על התדמית והכבוד שלה שעלולים להתרסק

מסתבר שגם לכם היה חלק ותרומה בהצלחת המבצע. ככל הנראה כל אחד מאיתנו עשה עבודה טובה במחיקת האויב הפנימי שלו, בניקוי הרוע מתוכו וביצירת סדר בעולמו הפנימי. התוצאות השתקפו לנו בשבת האחרונה בעולמנו החיצוני

אפילו שהמסע ארוך, מייגע ומאתגר, אפילו שהדרך מתארכת, זה לא מעיד עליי שאני כישלון. למרות הכל יש תקווה, ובסוף – מגיעים אל היעד

קיים ביננו פער ושוני בתפיסת המציאות. כל עוד נזכור את זה, נוכל לתאם ציפיות ביננו בצורה טובה יותר, ולהסביר זה לזה את ״חוקי המשחק״ שאנחנו מצפים ומקווים שהשני יתנהל על פיהם

כמו התקיעה בשופר, גם החיים שלנו מלאים בתקיעות, שברים ותרועות. לפעמים המנגינה שלנו חלקה וזורמת יותר, לפעמים היא רצופה משברים וקושי, לפעמים ההילוך שלה מתגבר ומציף אותנו במתח ואי וודאות

את הצעקה שהפניתי כלפי הבן שלי בעצם הפניתי כלפי עצמי. כעסתי על עצמי שאני זו שלא מצליחה להבין שהדרך לפתרון הבעיות שלי לא עוברת בהתקרבנות והתמסכנות

״אני מעדיפה לטוס לחו״ל השנה ולא להגיע לארוחת חג משפחתית״, אמרה לי חברתי, ״אלא אם כן יקרה נס ואני לא אגיע אליה לבד״. האם זה באמת הפתרון היחיד?

אוכל, אוויר, קורת גג, כסף, ממ״ד: אלה הדברים, פחות או יותר, שאני צריכה כדי לשרוד ולהתקיים בתקופה זו בחיי. החיים, לעומת זאת, הם השימוש שאני עושה בקיום שלי בעולם כדי לא להיות רק זו שתופסת בו מקום

הרי ידעתי עד כמה השיתופים שלי עושים טוב לאנשים שנחשפים אליהם, וגם מאוד נהניתי מתשומת הלב שקיבלתי בעקבותיהם. עכשיו אני מתבקשת להפסיק כי זה מבריח את הברכה מחיי?

מאז אותו תהליך שעלה לי הון ולא עמדתי כמעט בשום יעד שהצבתי לעצמי במסגרתו, למדתי על עצמי משהו חשוב שלעולם לא יהיה ניתן לקחת ממני: אני לא מציבה לעצמי יותר יעדים גרנדיוזיים