כולנו ביחד ניצחנו את נסראללה

אני לא אוהבת לצפות בחדשות, לא מתעניינת או מתעסקת באקטואליה. עדיין, מהידיעות המשמחות על חיסול אויבינו שבלבנון לא יכולתי להתעלם. כמי שאוהבת לחפש את המשמעויות הנוספות והנסתרות שבכל דבר, גם במקרה הזה, מיד חשבתי מה זה בא ללמד אותי כפרט ואותנו כעם. איך חיסולם של נסראללה ומנהיגי החיזבאללה נוגע באופן אישי לכל אחד ואחת מאיתנו, ומה אפשר לעשות עם זה מעתה והלאה?

מצד אחד, כתושבת הצפון המופגז, שחיה במושב שאינו מפונה ובדירה ללא ממ״ד, הבשורה על חיסול ההנהגה בלבנון היא די מלחיצה. מה יקרה עכשיו? בקבוצת הוואטסאפ של המושב כבר הודיעו לנו שגם בימים הקרובים לא יהיו מסגרות לילדים (בהמשך לשבוע שלם ללא מסגרות) והוסיפו לכתוב: ״השארו ערניים ובקרבת מרחב מוגן״. מצד שני, אחרי כמעט שנה שלמה שאנחנו נחשפים להרבה יותר ידיעות קשות מבשורות משמחות, זו שמחה והקלה אדירה לשמוע על מבצע צבאי שהסתיים בהצלחה כזו מסחררת!

אז מה אפשר ללמוד ולהסיק מהצלחת המבצע הזה, ואיך זה נוגע באופן אישי לכל אחד ואחת מאיתנו? הנה כמה דברים שחשבתי עליהם.

1. ענווה.

בכתבה שקראתי נכתב שלמבצע הצבאי המוצלח בלבנון נבנתה תשתית מודיעינית של מעל עשור! בזמן הזה, שמעתי לא מעט אנשים שהתלוננו על כך שהמדינה שלנו לא מגיבה להתנהגות האויבים שלנו כראוי, שהצבא שלנו לא מספיק טוב, וגם אני בעצמי חשבתי לא פעם מחשבות כאלה. בזמן הזה, לא היה לנו מושג מה ״מתבשל״ לו מתחת לפני השטח. זה מלמד אותי שגם ברגע הנוכחי, יש דברים שנרקמים להם בשקט תחת עינינו ואין לי שמץ של מושג מה הולך לקרות עוד רגע.

2. סבלנות.

בתור אדם מאוד חסר סבלנות, מיד חשבתי על כל אותם אנשים שעמלו בשקט מאחורי הקלעים במשך כל כך הרבה שנים על המבצע המסחרר הזה. כמה סבלנות נדרשה מהם. מזל שלא גייסו אותי ליחידה כזו, אני כנראה הייתי ממהרת לפעול באימפולסיביות ומידה של נקמנות והורסת את כל התכנית ברגע. בצד הענווה שנדרשת מאיתנו לפעמים בחיינו, אנחנו נדרשים גם למידה של סבלנות. יש דברים שצריכים להתבשל בשקט ולאורך זמן, לפעמים משתלם להמתין ולא להגיב מיד, מסתבר שגם לא למדינת האויב.

3. הכרת תודה.

אני בטוחה שכל מי שנחשף לבשורות המשמחות האלו התמלא מיד בתחושת הודיה לצבא, להנהגה שלנו, לבורא, לכל מי שלקח חלק בדבר. חשבתי על זה שברשימת התודות, אנחנו צריכים להוסיף גם את התודה לעצמנו. הרמח״ל (רבי משה חיים לוצאטו) אמר שהאדם הוא עולם קטן והעולם הוא אדם גדול כך שלמעשה כל מה שקורה בתוך עולמנו הפנימי משתקף גם בעולם החיצוני. אולי זה יישמע לכם יומרני, אבל מסתבר שגם לכם היה חלק ותרומה בהצלחת המבצע. ככל הנראה כל אחד מאיתנו עשה עבודה טובה במחיקת האויב הפנימי שלו, בניקוי הרוע מתוכו וביצירת סדר בעולמו הפנימי, מה שהשתקף לנו בשבת האחרונה בעולמנו החיצוני. חלק מאויבינו נמחקו, עוד מידה של רוע התנקתה ונוצר עוד סדר בעולם.

ברוח הדברים הללו, כל אחד מאיתנו יכול וצריך להרגיש שותף למה שקורה במדינתנו הקטנה ומלאת ההתרחשויות. אני חושבת שמאז ה-7.10 כולנו מרגישים את השותפות הזו הרבה יותר. אין אחד שהאסון הנוראי שקרה לנו באותו היום לא נגע בו באיזשהו אופן ואין אחד שלא חשב איך הוא יכול לעזור, ולו במעט, להפוך את העולם הזה לטוב יותר ולהיות ראוי לכל מי שהלך לעולמו מאז אותו יום נוראי ועד היום. אני מכירה נשים שפתחו קבוצות וואטסאפ לחלוקת פרקי תהילים כדי להתפלל על החיילים ועל כל עם ישראל, אנשים שהחלו ליזום מפגשי הכרויות בין רווקים כדי לאפשר עוד בנייה של בתים בישראל (לצערנו, כנגד החורבן וההרס של בתים רבים), קבוצות שנפתחו בפייבוקס כדי לארגן תרומות ליתומי המלחמה, ועוד פרויקטים רבים, כלליים ואישיים, שהוקמו במטרה להפוך את עולמנו למקום טוב יותר ונקי מרוע.

הטוב שאנחנו מרבים מחזק אותנו כאומה ומביא גם לנצחון הטוע על הרוע שבעולם. עם מידה של ענווה, סבלנות ואמונה בעצמנו, עלינו להמשיך ולעשות את הטוב ביותר שאנחנו יודעים ויכולים כדי להפוך את המציאות שלנו כפרט וכעם לטובה ומוארת יותר. כדאי גם לזכור שתוצאות נוספות וטובות בדרך אלינו: הן פשוט מתבשלות להן עכשיו בשקט מתחת לפני השטח.