גמרא

האימרה "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" היא אחת האימרות המרתקות והעמוקות ביותר של חז"ל. האם היא נכונה גם לחיים שלנו היום?

מה קורה אם התרשלתי בשמירה שהתחייבתי לעשות ורשלנותי הובילה לנזק? מה דינו של אדם שמצא בור וחפר בו רק עוד מעט – אבל בכך הפך אותו לסכנת מוות? מי האחראי על שבירתו של ספסל שעליו ישבו מספר אנשים? על אלה ועוד, בגמרא שנלמד היום

תמיד רציתם ללמוד קצת גמרא? בואו איתנו לטעימות מהספר הנלמד ביותר בהיסטוריה היהודית. והפעם: למה חשוב להודות על מה שיש לנו, מה הרעיון מאחורי ברכות על הנאה, ואיך מאזנים בין הצורך לצמיחה רוחנית והצורך להתפרנס?

תמיד רציתם ללמוד קצת גמרא? בואו איתנו לטעימות מהספר הנלמד ביותר בהיסטוריה היהודית. והפעם: מה אומרת הגמרא בברכות על חובותינו כלפי המתים – וכלפי החיים שהשאירו מאחוריהם?

יותר ויותר אנשים מגלים את לימוד הגמרא. יהודים שאינם שומרי מצוות במובן המסורתי של המילה, מתעניינים, מעמיקים, גודשים את השיעורים ובתי המדרש הייחודיים, לומדים בזוגות ("חברותא"), בטלפון, במקומות עבודה, בזום, בשיעורי אינטרנט. זו כבר תופעה, ובכל הגילאים

בעם היהודי היו מאז ומתמיד חילוקי דעות: המסורת היהודית מעודדת כל אחד להשמיע את דעתו ולא להכנע לחשיבה עדרית. אולם אותה מסורת גם מלמדת אותנו כללי משחק שמבטיחים שריב לא יוביל אף פעם לפירוד אמיתי

חכמי המשנה והגמרא טוענים שלפעמים צריך לדלג, לחטוף, להיחטף. הם ממליצים לאנשים שיש להם נטייה להעמקה ושיטתיות, ושההעמקה והשיטתיות שלהם מעכבות את הזוגיות, להיות קצת פחות מבינים, פחות מדויקים, יותר ילדותיים

תנ"ך, גמרא, קבלה - הכל נשמע לנו נורא מעניין, אבל אין לנו מושג איך לגשת לארון הספרים היהודים. איך עושים סדר בכל הבלגאן? עם מה כדאי לנו להתחיל?

מהנגשת הגמרא לאנשים שהיו רחוקים ממנה ועד השמירה הקנאית על חסיון זהותו: שלושה הרהורים שעלו במוחי בעקבות הסרט 'חידת שושני' המנסה לפענח את חידתו של גאון מסתורי

נדמה שנשים רבות מצפות מבן הזוג שלהן לפרש סימנים ולנחש את הרצון הכמוס שלהן, חוויה מתסכלת למדי כשאתה נכשל בכך פעם אחר פעם. אבל האם הן צודקות וזאת באמת אחריותך? ננסה להבין מכללי נשיאת אחריות לנזק שקבעה הגמרא