ארון הספרים היהודי ענק! מאיפה אני אמור להתחיל?

שאלה:

אשתי גדלה בבית מסורתי, אני גדלתי בבית חילוני לגמרי, אבל שנינו מאד אוהבים את המסורת. בבית-ספר למדנו רק קצת תנ"ך. אנחנו מתעניינים ביהדות לא כמשהו דתי אלא כדי להכיר את החוכמה היהודית, ולקבל ממנה עצות לחיים, להיות אנשים טובים יותר, ושהבית שלנו יהיה עם יותר מסורת, גם לעתיד (אשתי בהריון). אשתי למדה בבר אילן, יש שם קורסי חובה ביהדות. היא למדה משהו על הנבוכים של רמב"ם, והיא מאד נהנתה. התחלנו לאחרונה לפתוח כמה ספרים שיש לנו, אבל השפה קשה. אנחנו מחפשים באינטרנט, שואלים חברים כאלה שיותר בעניין, מה לומדים קודם, מה בסיסי, איך בכלל קוראים את הדברים האלה. אני מרגיש מבולבל. קיבלנו מלא תשובות שונות. חברה של אשתי אמרה שקבלה זה הכי מעניין. יש לי בחור בעבודה שאומר שגמרא זה הכי מעמיק, אבל זה בארמית. אני תמיד חשבתי שגמרא וקבלה זה דומה, הוא אמר לי שממש לא. הייתי בבר מצוה של בן דוד בבית כנסת, יש שם ספרייה ענקית ממש, שזה לא אומר לי כלום, פתחתי ולא הבנתי מילה. יש לנו שכן חב"דניק שאמר שנבוא לשיעור של תניא, ושזה ממש על הנשמה. זה נכון? אשתי זכרה שיש ספר פרשת שבוע, אבל מישהו אמר לנו שאין באמת ספר כזה, אלא זה משהו שקוראים בספר תורה בבית כנסת. זה נכון? האמת היא שהכל נשמע מעניין, אבל איך עושים סדר בכל הבלגאן, איך משתלטים על זה? ממה מתחילים? בטוח שיש איזה סדר בכל זה.

תשובה:

אני מכיר מישהו שלומד כבר 80 שנה, כמעט כל היום, והוא מתאר הרגשה די דומה לשלכם, שהוא עדיין לא יודע איך מתחילים... זה כנראה משהו מהותי לחוכמת היהדות. כשמתחילים להחשף לעוצמת היצירה התורנית של אלפי השנים, יש שלב של הלם – "וואו, ממה מתחילים?", אבל נדלג לשלב הבא, המעשי.

יש שתי דרכים להתמודד עם העושר של ארון הספרים היהודי: א. דרך שיטתית ומסודרת, לפי הסדר ההיסטורי, כפי שאכן נבנתה הספרייה היהודית. זו הדרך שבה הלך העם היהודי לדורותיו, ובנה את מערכת החינוך מגיל צעיר מאד. 'משיתחיל לדבר אביו מלמדו פסוקים פסוקים'. כך ע"פ הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ו'. מתי זה? גיל שנה+... המשנה (פרקי אבות, פרק ה' משנה כ"א) מתארת מבנה כללי של סדר לימוד התורה: "בן חמש למקרא (=תנ"ך), בן עשר למשנה (=תורה שבעל פה), בן חמש עשרה לתלמוד (=גמרא ויצירה תורנית)". הרבה תוכניות לימוד נכתבו במשך השנים, שמקיפות את ההיכרות עם רוב ארון הספרים היהודי, מגיל 5 ועד גיל 20-25. ב. דרך אינטואיטיבית. בלשון חז"ל: "אין אדם למד אלא ממקום שלבו חפץ" (גמרא מסכת עבודה זרה דף י"ט). זו דרך שמתאימה יותר למי שלא מתחיל בגיל 5-6. בגיל מבוגר יותר אנחנו נדרשים לשימור המוטיבציה. החיים עמוסים, יש מעט זמן ללמוד, יש קצת שחיקה, וכדאי להתמקד בהבנת רצון הלב.

כלומר, למרות שחסרים לכם מושגי יסוד וסדר, הדרך היעילה בגילכם היא השנייה, לקפוץ אל המים בלי הקדמות, ולהתחיל לשחות. לשם כך נחלק את ארון הספרים היהודי לתחומים, שנגדיר אותם לפי סוגי המוטיבציה השונים, במקרה זה - שלך ושל רעייתך. הנה כמה דוגמאות: 1. תיקון המידות: אני רוצה לתקן את תכונות הנפש שלי, בעזרת מקורות היהדות. אני רוצה להתפטר מתכונת הכעס שלי, מעצלות, מכעס, מקמצנות, מפזרנות, מגאווה. לכך יש את אגף ספרי המוסר, אבל כדאי ללמוד אותם בצורה רלוונטית לדור שלנו, להעזר בספרי פרשנות, בשיעורים פרונטליים או אינטרנטיים בנושא.  2.חשיבה אינטלקטואלית: אני רוצה לחוות את הלוגיקה היהודית, את היצירה השכלתנית. במקרה כזה הייתי ממליץ להכיר את הגמרא בהדרגה. זה בדרך כלל מצריך לימוד עם מישהו שמכיר. יש הרבה שיעורים, חברותות (=לימוד אחד על אחד) ומסגרות. בתוך זה כדאי לכוון לפרשנים שעוסקים יותר בהיגיון, בניתוח אנליטי. זה דומה ללימוד המתרחש ברוב היום ברוב הישיבות. 3. מיסטיקה ורוחניות: מושגי הקבלה עצמה דורשים הכנה רבה והקדמות. תורת החסידות יכולה להיות מתווך. ספרי החסידות עוסקים בצד הרוחני והמיסטי של היהדות, בגישה של התמודדויות אישיות. זה חלק מה"פסיכולוגיה" של היהדות, בהשראת תורת הקבלה. 4. פילוסופיה יהודית: אפשר ללמוד את השיטות השונות בספרי ימי הביניים, אבל כדאי יותר ללמוד את אלו מהדורות האחרונים המתייחסים למציאות קרובה יותר לחיינו.  5. היכרות רוחב עם היהדות: ספרי סיכומים ותקצירים, או לימוד שיטתי לפי סדר כרונולוגי: תנ"ך ומפרשיו, משנה, גמרא, מדרשי אגדה, ספרי הלכה. היום יש כמעט לכל ספר מהדורה מבוארת בשפת ימינו. 6. חיים אציליים יותר: ביוגרפיות של חכמי ישראל לגווניהם.

אחרי שכל אחד מכם יהיה סגור על הכיוון שממלא אותו, אשמח לכוון אתכם ספציפית לספרים, שיעורים, אתרים וכו'.

אתן דוגמא מעשית אחת, 'איך זה עובד?', מהדוגמא שהעלית. "פרשת השבוע" היא חלוקה של כל חלק ה"תורה" שב"תנ"ך" (=תורה, נביאים כתובים), ל-54 חלקים, כשבכל שנה, מחג "שמחת תורה" ועד "שמחת תורה" של השנה הבאה, מסיימים סבב. זה נכון שקריאת הפרשה מתוך ספר תורה נעשית פעם בשבוע בבית הכנסת, אבל יהודים נהגו לקרוא כל אחד לעצמו את הפרשה במשך כל השבוע, לחזור עליה פעמיים, ועוד פעם אחת על התרגום שלה לשפתם. יש שגם מקפידים ללמוד איתה את אחד הפרשנים. אם תקראו את הפרשה כמו שהיא, גם אם תבינו את השפה, לא תוכלו להבין את המסר הרלוונטי עבורכם, ולא תוכלו  להזדהות אתו בלי להעמיק בקריאה, ובלי ללמוד את הפרשה עם אחד הפרשנים המודרניים בני זמננו. בכל חנות ספרים או אתר אינטרנט יידעו לכוון אתכם אל אחת מסדרות הפרשנות של פרשת השבוע בנות זמננו. כדאי לפתוח אחת מהן באופן אקראי, ולראות אם הסגנון מדבר אליכם. אמנה כמה דוגמאות נפוצות בסגנונות שונים, ע"פ מחבריהן: הרב יונתן זקס ("שיג ושיח", "רעיונות משני חיים", "שיעורים במנהיגות"), פרופ' נחמה לייבוביץ' ("עיונים בספר בראשית/ שמות" וכדומה), הרב אלחנן סמט ("עיונים בפרשות השבוע"), שלמה קרליבך ("אבן שלמה"), חנן פורת ("מעט מן האור"), הרב אייל ורד ("אל שפת האמת"), סיון רהב-מאיר ("הסטטוס היהודי"), הרב אביגדור נבנצל ("שיחות לספר בראשית/ שמות" וכדומה), הרב חגי לונדין ("פרשה של הנפש"), ועוד רבים וטובים.