הגמרא מלמדת אותנו: כך מסיימים מריבה ויוצאים ממנה בשלום

לא התחלנו לריב מהיום. הנושאים השתנו, המריבות לא. איך רבו יהודים פעם? הגמרא מספרת על אירוע מלפני כ-1800 שנה, שבו הייתה אישה בהריון בסוף תשיעי, ונפוצה שמועה שהיא ילדה. היו שהכחישו את הידיעה. למחרת ראו אותה וכרסה הגדולה מהלכת לפניה. האם מישהו חזר בו? לא. צד אחד, רבי יהושע, טען בציניות כלפי הצד השני: "אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם"... בינתיים כבר ילדה האישה, אבל הוויכוח נמשך. טען כנגדו רבן גמליאל: 'הרי אתה מסכים אתי שהאישה הזאת כבר ילדה. הוויכוח הוא מתי, ואני קיבלתי עדות ברורה וכשרה, שהיא ילדה באותו יום שבו נפוצה השמועה'.

למה זה היה כל כך חשוב להם? אז זהו, שהלידה לא הייתה בדיוק של אישה, ולא נולד תינוק, זה היה משל שהם השתמשו בו. הוויכוח היה על עת מולד הירח. וההשלכה הייתה על התאריך של יום כיפור. התאריכים לא היו על פי לוח ידוע מראש, אלא ראש החודש היה נקבע לפי הפעם הראשונה שבה נראה הירח החדש. באותו החודש העידו עדים שראו את הירח החדש, אלא שביום למחרת אף אחד לא ראה אותו, וזה דבר לא סביר, שמעמיד את כל העדות בסימן שאלה גדול.

 שניהם היו אנשים חשובים מאד, לשניהם היו תומכים רבים. בראש הקואליציה עמד רבן גמליאל, שהיה נשיא הסנהדרין. אבל כנגדו הייתה טענת רבי יהושע שמה שהוא עושה זה לגמרי לא בתחום הסבירות.

אולי תגידו: אז שכל אחד ינהג כדעתו. באמת?? הרי קביעת ראש החודש קבעה את מועדי החגים. תארו לעצמכם שבימינו לחלק מהיהודים יום כיפור חל היום, ולחלק מחר. איזו מין יהדות זו תהיה? כמה שנים היא תחזיק מעמד? משפחות ייקרעו, סוכות היום או מחר? עובדים בבתי העסק, כל לוח השנה. מחשבים יקרסו, מערכות תזמון. אז לוותר ולעשות דבר לא הגיוני ולא אמיתי?

אז מה באמת עשו? רבן גמליאל הנשיא כפה את דעתו על רבי יהושע. הוא ציווה עליו להתייצב אצלו ביום הכיפורים לפי חשבונו של רבי יהושע, תוך כדי חילול יום הכיפורים. כעת הפך העניין לקרע פנימי בנפשו של רבי יהושע. רבן גמליאל לא וויתר. רבי יהושע מבין את גודל החורבן של התבצרותו בעמדתו, ומאידך – האמת! לחלל את האמת, את קדושת המסורת מדורות?

הוא היה קרוע אבל לא איבד עשתונות, הוא לא השתולל, הוא בוודאי לא קילל, לא  בנה קבוצות תמיכה ברשתות החברתיות. מה הוא כן עשה? הוא הלך להתייעץ עם החכמים האחרים. היה שם את רבי עקיבא, למשל, שהשיב לו: נכון שהידע המקצועי של רבן גמליאל לא מתקרב לזה שלך, אבל הוא הממונה הרשמי, ואין לנו דרך אחרת להתקיים כעם. יתרה מכך, התורה עצמה כבר חשבה על מצבים כאלה שיקרו בעתיד, ורמזה שגם אם יטעו בחשבון, זה יום הכיפורים שהיא מעוניינת בו, אותו תאריך שנקבע על יד חכמי אותו הדור, גם אם על סמך טעות.

רבי יהושע השתכנע. בלב כבד מאד הוא חילל את יום הכיפורים שלו, ויצא למסע אל עבר רבן גמליאל. כשנכנס לבית רבן גמליאל, "עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו ואמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי. רבי- בחוכמה, ותלמידי- שקיבלת את דברי".

מה הגמרא רוצה ללמד אותנו לימינו? מדוע קשה לנו להאמין שסיפור כזה יכול להסתיים כך היום?

1. קשה לנו לדמיין יושר אינטלקטואלי כזה.
2. קשה לנו לדמיין אחריות לאומית כזאת.
3. קשה לנו לדמיין אצילות נפש כזאת.
4. כי נשארנו עם המסורת של לריב, אבל שכחנו איך לסגור מריבה, איך לצאת ממנה בשלום.

איך הגמרא ממליצה לסגור מריבה, לצאת ממנה בשלום?

1. תרבות המחלוקת במשנה, בגמרא ובכל הדורות שומרת בקנאות על "כללי המשחק", על מסגרת שלא תיפרץ בשום מצב. כך למשל, לא עלתה במשנה או בגמרא שום אפשרות פיצול. אנחנו עם אחד, ואפילו השפה לא תתחלל. לא משתמשים בשפה שלא משמשת אחים בתוך בית אחד.
2. לפני שהגיעו לשאלות מהות, לא היה מצב שבו כללי ההכרעה לא ברורים, מצב שבו יש ספק לגבי הסמכות. הסמכותיות בעם ישראל נשמרה בקדושה ממש, במשך כל הדורות, גם בלי בחירות וסמכות רשמית. כולם ידעו מי מכריע וכיצד.
3. עודדו את המחלוקת. היא רק מרבה שלום. הכרעה "פה אחד" נפסלה כי יש בה חשש לחשיבה עדרית, לחקיינות, לחוסר רעננות מחשבתית ולחוסר מקוריות.
4. בריחה מפופוליזם. הנשיא לא מביע את דעתו לפני שהקטן שבדיינים מביע את דעתו, כדי לשמור על חשיבה עצמאית, שלא תושפע מדעה פופולארית.
5. והכי חשוב: הייתה הקשבה קיצונית אחד לשני! הגמרא מלאה מחלוקות שבהן צד אחד מביא ראיה לטובת הצד השני! הוא אמנם יתעמת איתה, הוא לא ישנה את דעתו, אבל הוא שיקף את דעת השני, הוא הוכיח הבנה, והוא נתן ביטוי מלא לדעה השנייה. כך הוויכוח מתנקה מכעס שנולד מ"לא מבינים אותי, לא מקשיבים לי", ומתנקה מלכלוך אישי, מאווירה מרירה ומטענות לא ענייניות.

מה עושים עם כל זה? לומדים לריב. מתאמנים קודם בבית, בין בני זוג, במשפחה. כשיודעים איך לריב, יוצאים ''לריב'' עם השכנים, החברים, המפלגה, המערכות הגדולות, והעולם כולו.