השביעי באוקטובר

אדם לא יכול לחיות בלי אמונה בהצלחת דרכו, בלי אופטימיות. האם האופטימיות הגיונית? האם אפשר להיות בטוחים שהכל יהיה בסדר? סטטיסטית בלבד.

לתומר, שמסר את נפשו כדי להציל את חבריו במוצב כיסופים, היה מתכון מיוחד ואהוב של פנקייקים, אותו קיבלתי מבני משפחתו

מיזם "זיכרון 710" שהגו לילך שמיר ויניב הגי, תושבי עוטף עזה, איגד למעלה מחצי מיליון הודעות וחומרים ויזואליים מאותו יום שייזכר לדיראון עולם. למרות הכאב והצער השניים בטוחים: "עוד נשוב להפריח את האזור"

רס"מ איתמר אלוס, הופיע ברחובות אופקים כמלאך בבוקר השביעי באוקטובר. לאורך שעות רבות לחם וטיהר את הרחובות ממחבלים תוך כדי שהוא מפנה פצועים ומציל את חייהם של רבים מהתושבים

מהמשבר הקשה שחוותה כשהוריה נפרדו והבולימיה שפתחה בעקבותיו, דרך האתגרים של העליה לישראל, ועד הנאיביות שגילתה בעצמה בשביעי באוקטובר: ריאיון מיוחד עם אישתר

רוני מזרחי, חבר תנועת 'החלוץ' המחתרתית בבגדד וניצול טבח הפרהוד שחל בחג השבועות לפני 83 שנים, מעלה זכרונות מהפוגרום לו היה עד ומספר על החיים החדשים שהקים בארץ ישראל

זיו קורן היה אחד הצלמים הראשונים שהגיעו לשטחי העוטף בטבח שמחת תורה. בתערוכה חדשה שנקראת "שבעה באוקטובר", נחשפים לראשונה צילומים חדשים של שטח המסיבה ברעים, הרגעים הראשונים של פינוי תושבי העוטף, לוחמי צה"ל בסדיר ובמילואים - והקרבות בעוטף וברצועת עזה.

ממיזם של תחתיות קפה מאוירות למען יתומי מלחמת חרבות ברזל ועד מיצג הפרפרים בכיכר החטופים, סיגלית ניבודובסקי מספרת על חיבור בין אמנות לערכי קהילה

"היום אני כבר לא מאמינה שאפשר לחיות בדו-קיום" אומרת הצלמת בתיה הולין מכפר עזה, שניצלה מהטבח בקיבוצה אך איבדה את האמונה בחיים משותפים לצד הפלשתינים

במשרד החינוך טוענים שתלמידים ומורים התלוננו שהחומר קשה מדי עבורם בעקבות הטראומה הלאומית, ואני מאמינה להם. עדיין, לא ייתכן שיהיה פה דור שבגלל טראומה אחת, ישכח את הטראומה הקודמת. איך נגדל פה דור של יהודים שלא מבינים שהשנאה אליהם לא נולדה היום אלא רק עברה גלגולים שונים?