נדמה שנשים רבות מצפות מבן הזוג שלהן לפרש סימנים ולנחש את הרצון הכמוס שלהן, חוויה מתסכלת למדי כשאתה נכשל בכך פעם אחר פעם. אבל האם הן צודקות וזאת באמת אחריותך? ננסה להבין מכללי נשיאת אחריות לנזק שקבעה הגמרא
לא תמיד אנו מודעים, אבל כשאנחנו פגועים, אנו לא באמת חושבים בבהירות. תפיסה המציאות שלנו משתנה וגורמת למחשבות להתעוות. הבעיה מתחילה כשאנו מאמינים למחשבות שלנו באותם רגעים
לחץ, משימות בלתי נגמרות, ומחשבות על העתיד. כך מצאתי את עצמי עוצר ומקדיש שעה ביום לנפש – שינוי קטן שהפך למשנה חיים
בקורות החיים כולנו מעידים שהם מצויינים ביחסים בין אישיים, אבל בפועל רובנו מייחסים חשיבות מעטה למדי לסעיף הזה. מחקר של הרוורד מעורר מחשבות שניות בנושא
חודש אלול הוא זמן מיוחד בשנה היהודית, המסמל הזדמנות להתחדשות ולהתכוננות רוחנית לקראת הימים הנוראים. במהלך חודש זה, אנו מוזמנים להתבונן פנימה, לערוך חשבון נפש אישי ולהתנקות מכל מה שעוצר אותנו מלהיות גרסה טובה יותר של עצמנו
לא קל להיות אישה רגישה מאוד, ולפעמים בא לי שיקחו את הרגישות הזו ממני. מה אני צריכה את הכובד הזה על כתפיי? החיים שלי גם ככה עמוסים. הלב שלי מלא כבר בדאגות ומחשבות על שלום בעלי, ילדיי, משפחתי ועצמי. איך אפשר להתמודד עם העולם כשכל הכובד שלו מתלבש ככה על הכתפיים והלב שלי?
כבר כמה ימים שאני שאני מרגישה שהכל סוגר עליי. החושך יורד, הערב מגיע, וכל המחשבות המטרידות שלי צפות ועולות בתוך מוחי, לא נותנות לי מנוחה. מה עושים עם עומס הדאגות הזה?
אני בא להגיד לו משהו שרק הוא יבין, בדיחה פנימית שלנו, ואז אני נזכר שהוא בעצם לא. מה לא? אני מריח אותו, קורא את מחשבותיו. אבל זה כבר לא, אין כלום
כשהצפירה נשמעת בארצנו, נראה שהעולם קופא – אך המחשבות והרגשות שלנו דוהרות. זה מה שקורה כשהעבר מתרגם לחוויה של זכרון
״ענבר! את ניקית היום 5 שעות, בקושי עצרת לשתות או לאכול, והדבר היחיד שהזנת את עצמך בו זה מחשבות שליליות והלקאה עצמית. ומה בסוף יצא ממך?״ ואני עניתי לעצמי: ״יצאה ממני המשוגעת...״
