נשימה

״נתחיל מקצת פחות רשתות חברתיות ונמשיך בללכת לישון בשעה קצת יותר מוקדמת, את מסוגלת?״ שאל אותי קול בתוכי

לפעמים, אנשים עושים דברים מרגיזים ומעצבנים, שמוציאים אותנו מהדעת. מסתבר שהמודעות למה שמרגיז אותנו הוא מתנה יקרת ערך, שיכולה לכוון אותנו בצורה מדוייקת להכיר את עצמנו לעומק. תכירו את "חוק המראות"

האמנתי שאני חייבת להיות תמיד החמודה, המתוקה והנגישה כדי שהקשר יתקדם ויוביל לשלב הבא. האמנתי גם שהוא חייב תמיד-תמיד לחזר אחריי ולהרעיף עליי מחמאות ופרחים. כשהמציאות גילתה ששנינו מתקשים לעמוד במחויבויות הקשות האלו, חששתי שאולי לא נועדנו זה לזו

הגרסא הגבוהה שלי הייתה ככל הנראה לוקחת נשימה עמוקה, שותה איזו כוס מים, ולא ממהרת להגיב בשליפה מהמותן. אבל מה לעשות שהגרסה הגבוהה שלי בדיוק לא הייתה בבית?

תשומת הלב היתירה הניתנת בליל הסדר לילדים היא לא רק הסחת דעת שנועדה לתת להורים מרווח נשימה, אלא היא משרתת את אחת המטרות העיקריות של החג – להעניק לילדים חוויה חינוכית

שולי ויקטור, ליצן רפואי וחבר קיבוץ ניר עוז, נקרע בימים אלה בין שני עולמות. הוא מבקר פצועי גוף ונפש בבתי החולים בניסיון להעלות חיוך על פניהם, אולם באותה נשימה מתמודד בעצמו עם תחושות האובדן והשכול הקשים מנשוא

התקופה הזו תסתיים יום אחד, וניתן כבר להבחין בישועות שצמחו ויצמחו מתוך האפלה. היינו רוצים שהתשועה תצמח ללא כל הכאבים הללו, אבל לא אנחנו מחליטים, וגם זה סוג של נחמה

כשזוג בא בברית הנישואין הוא לא מנסח מסמך משפטי מחייב הכולל סעיפים המכסים את הציפיות ההדדיות בכל תחומי החיים. אי אפשר לנהל מערכת יחסים כזאת בחיים דינמיים ומלאי אתגרים. הפרשה מלמדת אותנו על התחליף לחוזה בשפת האהבה: ברית

כשהשחיינית לין קוקס אושפזה עם פרפור פרוזדורים וקשיי נשימה, הקרדיולוגים חשבו תחילה שלא נותרה ברירה אלא להכין אותה להשתלת לב. ואז, האבחנה השתנתה...

הנשימה היא השַעַר לכאן ועכשיו, מכיוון שהיא מחזירה את התודעה שלנו לרגע הזה. אנחנו לא עוסקים במשהו שיקרה בעתיד או שקרה בעבר. אנחנו לא חושבים על כל מיני רעיונות ופרויקטים, אלא מעבירים את תשומת הלב שלנו לרגע הנוכחי, ואז מתחולל הנס