הוא רק חזר מהעבודה וכבר שואל: "למה יש נעלים מפוזרות בכל מקום?"

אחר צהרים שגרתי. השעה 16:20 ובעלי חוזר מהעבודה. בזמן שהוא עולה במדרגות הילדים החמודים שלנו בדיוק חוטפים אחד לשנייה משחקים מהידיים ומחטיפים זה לזו איזו כאפה או שניים, אני מנסה לפייס, להפריד ולהכיל את הסיטואציה ובאותה השנייה נשמעת הערה נוקבת מהמדרגות:

״למה יש כאן נעליים מפוזרות בכל מקום??״

הגרסא הגבוהה שלי הייתה ככל הנראה לוקחת נשימה עמוקה, שותה איזו כוס מים, ולא ממהרת להגיב בשליפה מהמותן. היא הייתה משיבה: ״שלום, בעלי היקר! מה שלומך? איך היה היום שלך?״ היא הייתה מעניקה לו חיבוק של געגוע ומרתיחה קומקום לקפה וחוזרת להכיל ולהפריד בין שני הקטנטנים, ובאיזו הזדמנות רגועה יותר, כשהדעת מיושבת, היא הייתה שואלת: ״מאמי, משהו הפריע לך מקודם? לא שמעתי כל כך טוב כי הייתי עסוקה עם הילדים, עכשיו אני פנויה לשמוע״.

ככה הייתה מתנהלת הגרסא הגבוהה שלי. אבל היא לא הייתה נוכחת בבית באותו הרגע.

״מה נעליים, מה??? לא התראינו כל היום, אני פה כבר שעה מפרידה בין הדר שחוטפת לעוז משחק ועוז שמביא להדר כאפה, בקושי ישנתי בלילה ועבדתי מאוד קשה היום, גם סידרתי את כל הבית, אפילו ׳שלום׳ לא אמרת לי… אבל העיקר להעיר על הנעליים! אין.. אתה לא רואה אותי בכלל!״

הגרסא הגבוהה שלו הייתה יכולה אולי לשמוע מבין המילים והשורות את הכוונה שלי שאומרת: ״מה שלומך? התגעגעתי אליך! אפשר קודם להגיד שלום ואחר כך לעבור לעניינים אחרים?״ אבל הגרסא הנמוכה שלי התפרצה עליו, והגרסא הנמוכה שלו שמעה, נפגעה והסתגרה פנימה לתוך עצמה.

בפרשת השבוע, פרשת קורח, מסופר על שני סוגי נשים. אשת קורח אל מול אשת און בן פלת. אשת קורח הייתה זו שכלום לא הספיק לה, לא המעמד ולא העושר שהיה לבעלה, והיא כל הזמן הפצירה בו להשיג יותר, להיות יותר. התורה מכנה את התנהגותה ״איוולת״ כי ההסתכלות שלה על המציאות לא הייתה נכונה ומיטיבה. היא הובילה אותה להתנהלות אווילית במיוחד כשהיא עודדה את בעלה, קורח להנהיג מרד כנגד משה רבינו. מרד שהסתיים במפלה גדולה - האדמה פערה את פיה ובלעה את קורח ועדתו שמרדו במשה רבנו.

לעומתה, מתארת התורה את אשת און פלת ומתייחסת אליה בתור החכמה, זו שעליה נאמר ״חכמת נשים בנתה ביתה״. אשת און בן פלת זיהתה שבעלה מתכנן להשתתף במרד נגד משה רבנו והבינה שזה יוביל להשלכות שליליות מאוד. היא שכנעה אותו שלא יצא לו כלום מהצטרפות למחלוקת, ואז דאגה שילך לישון ויישאר בבית במקום להצטרף לעדתו של קורח. כך הוא ניצל, והבית שלה ניצל.

אז מי אתם רוצים להיות?

הפרשה רוצה ללמד אותנו ששני הדברים הללו, האיוולת והחכמה, שניהם קיימים אצלנו ובידינו הבחירה בכל רגע מי להיות. האיוולת רואה רק את הרגע הזה, את מה שחסר בו, את השלילי שקיים בו ולרוב היא לא מרוצה. אולי היא צודקת ויש לה את כל הסיבות שבעולם לכעוס ולהפציר בצד השני להשתפר ולפעול אחרת, אבל לצערנו, היא לא חכמה במיוחד. לעומתה, החכמה רואה שני צעדים קדימה. היא לא ממהרת לשלוף תגובות מהמותן ולא מתנהלת מתוך האוטומט שלה. היא מחוברת לתמונת העל של חייה ולערכים שהיא רוצה שהבית שלה יהיו מושתתים עליהם ולפני שהיא פועלת, היא שואלת את עצמה: האם ההתנהלות הזו מבטאת את אותם ערכים ומקדמת את הבית שלי לתמונת העל הזו?

החכמה היא הגרסא הגבוהה שלי, ולא הצלחתי לבחור בה באותה הסיטואציה. לעומתה, האיוולת הייתה הגרסא הנמוכה שלי ועד כמה שהיא הייתה צודקת, היא לא הייתה חכמה במיוחד באותה סיטואציה.

בעלי היקר לא התכוון לפגוע בי ובאופן כללי הוא לא מרבה לדבר על מה שמפריע לו. במעמקי הבטן שלי אני קצת שמחה שהוא העיר על הנעליים במדרגות, כי זה אומר שהוא מרגיש שהוא יכול לדבר על מה שמפריע לו, רק שאני מיד התרעמתי וביטלתי את דבריו והוא הסתגר פנימה לתוך עצמו.

אחרי שהילדים נרדמו נזכרתי שוב בפרשת השבוע. פעם הייתי מאוד מתעצבנת אם מישהו היה אומר לי שבתוכי קיימת החכמה והאיוולת ושאם אני רוצה לבנות בית של שלום ושלווה, זה באחריותי לבחור להיות האישה החכמה. הייתי אומרת לו: ״זה גם באחריותו, שהוא יבחר!״ וחוזרת להיות צודקת (ולא לגמרי חכמה). אבל בתקופה כל כך מאתגרת, כשיש מתח של מלחמה באוויר, כשיש לנו שני קטנטנים שהופכים את החיים שלנו למאושרים ועם זאת לכל כך משוגעים ועמוסים, הערך שאני הכי שואפת אליו בבית שלי הוא - שלום.

ושלווה.

ושקט.

אני רוצה בית שנעים לחיות בו, ואני לא הצלחתי להיות נעימה בתגובה שלי.

הרתחתי קומקום וחשבתי על אשת און בן פלת. ביקשתי להתחבר אליה, לחכמה ולכוחות שלה. ניגשתי לבעלי ואמרתי לו: ״סליחה על איך שהתפרצתי מקודם. אני יודעת שהנעליים שזרוקות במדרגות מפריעות לך. האמת שאני בתקופה כל כך עמוסה שזה בתחתית סדר העדיפויות שלי. אני אתפנה לזה מתישהו… אני אשתדל בהקדם, בסדר?״ הוא הנהן. ״אני אשמח שבפעם הבאה כשאתה מגיע מהעבודה, דבר ראשון תגיד לי שלום״ והוא הנהן. ״איך היה היום שלך?״ והוא שיתף.

לפעמים הגרסאות הגבוהות שלנו מצליחות לתקשר מצוין אחת עם השנייה, וזה ממש שלום בבית?