זה מה שיקרה לגוף שלכם - אם תתחילו לשים לב איך אתם נושמים

הנשימה שלנו היא שער לרגע הנוכחי. נשימה מודעת יכולה להפחית דחק, לעזור להרגיע חרדה, ואף להפחית את לחץ הדם ולשפר את תפקודי הגוף.

איך זה מתבצע? יש שיגדירו את הנשימה כגשר בין שתי מערכות חשובות בגוף שלנו – מערכת העצבים האוטונומית ומערכת העצבים הסוֹמָטית.

ההבדל המרכזי בין שתי מערכות העצבים הללו הוא בכך שהמערכת האוטונומית, כשמה כן היא – אוטונומית, כלומר פועלת בלי מודעות ורצון מצד האדם. שריר הלב הוא דוגמה לכך. אנחנו לא צריכים לפקוד על הלב לפעול או לרצות בכך, הוא פועל אוטונומית.

ישנם תפקודים ושרירים רבים בגוף שעובדים אוטונומית. אילו היינו צריכים להפעיל את כל האיברים הללו בצורה רצונית – זה היה בלתי אפשרי מבחינת כמות הפעולות שהיה עלינו לבצע בו זמנית, והיה מכלה את כל זמננו ומשאבינו הנפשיים.

לעומת המערכת האוטונומית, קיימות גם מערכות נוספות, בהן המערכת הסומטית - האחראית על השרירים הנשלטים שלנו. כך לדוגמה, כשאני רוצה להרים את ידי הימנית, המוח ישלח פקודות ממערכת העצבים המרכזית דרך המערכת הסומטית לעצבים הקשורים ליד, והיד תתרומם.

נשימה היא אחד התפקודים הנדירים בגוף האדם שבו שתי המערכות – האוטונומית והסומטית – נפגשות. הנשימה היא תהליך טבעי ואוטומטי לגמרי כשאנחנו לא שמים לב אליה, והיא נעשית תהליך נשלט לגמרי ברגע שאנחנו שמים לב אליה ומעוניינים להפעילה באופן "ידני". הפלא הגדול, ואולי הסיבה לכך שהנשימה שלנו קריטית כל כך (חוץ מהעובדה שבלי חמצן אנחנו לא יכולים להתקיים), הוא שהמערכות עובדות במקביל. בנשימה, לא מדובר על מצב אוטומטי לחלוטין או מצב ידני לחלוטין. המערכות מחוברות תמיד, ולכן המערכת הידנית משפיעה על המערכת האוטומטית. על ידי נשימה מבוקרת ומודעת אנחנו יכולים להשפיע על המערכת האוטונומית.

חשוב להבין, שההשפעה היא על כלל המערכת האוטונומית ולא רק על הנשימה. המערכת האוטונומית כוללת את הלב ומערכות נוספות שקשורות ישירות לחרדה ולתגובת לחימה־בריחה. בלי להעמיק יותר מדי באנטומיה, נאמר, שלמערכת האוטונומית בעצמה יש שתי תת־מערכות – הסימפתטית והפָּרָה־סימפתטית. אלו, למעשה, מערכות מנוגדות זו לזו: הסימפתטית מדכאת את פעילות הפרה־סימפתטית, ולהיפך.

התפקיד של המערכת הסימפתטית הוא להכין אותנו למאבק. היא מגבירה את קצב הלב, מזרזת את אספקת הדם לשרירים ומעלה את לחץ הדם. הפעולה של מערכת זו חשובה וקריטית, למשל, אם אנחנו נמצאים ביער עבות ודוב נקרה בדרכנו ומאיים על חיינו. אנחנו צריכים להחליט מהר אם להילחם או לברוח. פעולות אלה מצריכות ביצועי־על של הגוף שלנו, מה שמוביל לשחיקה. ברגע שאנחנו רואים את הדוב, שחיקת המערכות לא ממש מעניינת אותנו. אנחנו צריכים לתפקד כמה שיותר מהר בצורה הטובה ביותר. לצורך העניין, המערכת הסימפתטית תכין את הגוף למצב לחימה או בריחה ותפריש את החומרים הרלוונטיים.

המערכת הזו נעשית רלוונטית פחות כשאנחנו, למשל, במשרד, והבוס אומר לנו שהוא לא בטוח שיאשר את ההעלאה שביקשנו. עכשיו המערכת תיכנס שוב לפעולה ותגרום לשינוי פיזיולוגי שכלל אינו נצרך לנו. אנחנו לא באמת מתכוונים לתקוף את הבוס או לברוח מהחדר במהירות, אבל מכיוון שהמערכת אוטומטית, פעמים רבות אין לנו שליטה על כך. אנחנו יכולים להרגיש את הלב שלנו הולם במהירות, אבל אין לזה קשר למה שאנחנו באמת צריכים לעשות באותו הרגע, אלא ההיפך הוא הנכון. אילו היינו מצליחים להרגיע את המערכת, כנראה שהיינו יכולים לפעול בצורה נכונה וגמישה יותר.

המערכת הפָּרָה־סימפתטית היא הפוכה לגמרי. התפקיד שלה הוא להכניס את הגוף למצב של רגיעה. זו הסיבה שהמערכות הן הופכיות – כשאחת עובדת היא מדכאת את השנייה. מערכת זו אחראית על שימור הגוף ועל האטת הפעילות הגופנית. כשאנחנו בחרדה ודחק שאינם קשורים לאיום פיזי ממשי, נרצה שהמערכת הזו תפעל ותרגיעה את הגוף.

זהו, סיימנו את שיעור האנטומיה להיום. נחזור לנשימה.

כאמור, נשימה מבוקרת יכולה להפעיל את המערכת הפרה־סימפתטית. מחקרים מראים שינויים מרחיקי לכת במדדי לחץ הדם בעקבות נשימה איטית ומבוקרת. מה שחשוב להבין הוא, שכרבע שעה של נשימות איטיות ומבוקרות ביום יכולה להפחית את לחץ הדם שלנו לאורך זמן בכ־10 או 15 יחידות, לא רק בזמן הנשימה, אלא לאורך כל היום!

הנשימה היא השַעַר לכאן ועכשיו, מכיוון שהיא מחזירה את התודעה שלנו לרגע הזה. אנחנו לא עוסקים במשהו שיקרה בעתיד או שקרה בעבר. אנחנו לא חושבים על כל מיני רעיונות ופרויקטים, אלא מעבירים את תשומת הלב שלנו לרגע הנוכחי.

התרגיל זה הוא אחד התרגילים הפשוטים ביותר, אולם גם העוצמתיים ביותר. אם תתמידו בו תוכלו לראות שינויים משמעותיים ברמות הלחץ והחרדה.